השבוע דוּוח כי הממשלה החליטה לפתוח במשא-ומתן מואץ עם ראשי התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, כדי לאפשר להן להקים בארץ בתי-דין מיוחדים לגיור. הפרסום הזה היה צריך להרעיד את אמות-הסיפים. כל מי שהמושג יהודי יקר לליבו היה צריך להזדעק. כל הכוחות שעודם מבינים את משמעותו של הקיום היהודי היו צריכים להתאחד למאבק נחוש במזימה המסוכנת. אך אולי יש התארגנות כזאת ורק אנחנו לא שמענו עליה.
למעשה איננו צריכים להתפלא על ההתפתחות הזאת. במשך השנים מתנהלת מערכה שיטתית לקעקוע קדושתו של המושג יהודי. היא התחילה בהכרה ב'גיורים' פיקטיביים שנעשו בחו"ל, נמשכה בקבלת 'גיורי קפיצה', והסתיימה בלחץ ממשלתי על הרבנות לעשות 'הקלות בגיור'. התוצאה היא שיטפון של גויים גמורים שנרשמים כיהודים, ואין פוצה פה ומצפצף. אז למה לא לפרוץ לגמרי את הסכר ולהתיר לכל המעוניין 'לגייר' כאוות נפשו.
אזרחות איננה יהדות
צריך לומר את הדברים בצורה הברורה: גוי אינו יכול ליהפך ליהודי אלא על-ידי גיור כהלכה, שבמרכזו קבלת עול תורה ומצוות. הוא יכול להיות אוהד גדול של עם-ישראל, חייל מצטיין בצה"ל, מתנדב מסור בקטיף תפוזים - ואז בהחלט מגיע לו אות הצטיינות על סיוע לעם-ישראל. הוא יכול להיות חסיד אומות-העולם - ואין זה הופך אותו ליהודי.
יש גם בלבול מכוּון בין זכויות אזרחיות לבין מעמד יהודי. אדם יכול להיות אזרח נאמן למדינה, מפקד בצה"ל, ולא להיות יהודי. יש במדינה גם אזרחים לא-יהודים, ונאמנותם למדינה אינה הופכת אותם ליהודים. המדינה רשאית להעניק זכויות אזרחיות לעובדים זרים מאפריקה ולפליטים מסודן; וכי זה עושה אותם יהודים?
הדרך היחידה להצטרף לעם-ישראל היא על-ידי קבלת הברית שנכרתה בין הקב"ה ובין עם-ישראל בהר-סיני. הגר צריך לרצות להיות חלק מעם-ישראל לדורותיו, על-ידי קבלת כל החובות המוטלות על יהודי - משמירת שבת ועד ציצית, מכשרות ועד טהרת-המשפחה. זה הגיור האמיתי שבכוחו להפוך גוי ליהודי לכל דבר.
כל הליך שאינו על-פי ההלכה - אינו גיור כלל וכלל. אין זה גיור סוג ב, או גיור בדיעבד, אלא תרמית גמורה, הונאה והתחזות. 'גר' כזה הוא גוי גמור, שאפשר למכור לו חמץ בפסח ולהשתמש בו כבגוי של שבת. ייתכן שהוא, בתמימותו, הוּלך שולל, ואינו יודע שגיורו חסר כל ערך, אבל אין זה משנה את המציאות - הוא נשאר לא-יהודי כשהיה.
אין זו עמדה 'מחמירה' או 'קיצונית'. זו עמדתה הבסיסית של דת-ישראל לדורותיה. אין כאן שום מרחב לפשרות ולגמישות. דווקא מפני שמדובר בעניין יסודי ומרכזי כל-כך - עצם הזהות היהודית - הגיור חייב להיות חד-משמעי, מובהק, נעלה מכל ספק.
קרע שלא יתאחה
הכרה ב'גיורים' שאינם על-פי ההלכה תיצור תוהו ובוהו שקשה להמעיט בחומרתו. יש מי שהזהות היהודית נתפסת בעיניהם כרישום פורמלי של משרד-הפנים. להם אולי אין הדבר מעלה או מוריד, אבל ברוך-השם יש יהודים רבים שהזהות היהודית יקרה להם. חשוב להם מאוד שבנם או בתם יינשאו ליהודים. חשוב להם גם-כן שהנישואין והגירושין יהיו כדת משה וישראל.
אם תכיר מדינת ישראל בגיורי-סרק שונים ומשונים, יאבד הרישום את כל משמעותו. כל מי שהזהות היהודית יקרה לו, לא יוכל להתייחס באמון לרישומי המדינה. יקומו ארגונים שינהלו ספרי-יוחסין משל עצמם, ולא צריך הרבה דמיון כדי להעריך את משמעותה החמורה של התפתחות כזאת ואת הקרע שייווצר בתוך העם היהודי.
אסור בשום פנים לאפשר את הרס הזהות היהודית, ולוּ כדי שנוכל להוסיף להתווכח ולהתעמת, אבל לסכם בסוף: "כולנו יהודים".