נוסח המכתב מדבר בעד עצמו (הדגשים שלי ולא במקור):
"שלא כמוך גבירתי, ידינו נקיות ואין בינינו לבין מזוז שום ניגוד עניינים וכל התנגדותנו היתה לעצם העסקה עצמה וביטאנו את הלכות רוח הציבור אותו אנו פוגשים יום יום בהופעותינו, אך בהחלט יכול ציבור זה להאמין כי
בעידוד אנשייך לתקוף את מזוז, היינו שותפים לכאורה למהלך של נקמה אישית שלך במר מזוז על החלטתו לפתוח בחקירה נגד בעלך, וזאת לא היתה כמובן כוונתנו, מה גם
שאנשייך ששוחחו איתנו עת יצאנו בקמפיין נגד מזוז לא עדכנו אותנו לשם הגילוי הנאות בפרטי חקירת בעלך על-ידי מזוז הפרקליטות ורשות המיסים" (המכתב נחשף לראשונה
כאן).
מהמכתב עולה אפוא בבירור כי העותרים חושפים שאנשים מטעמה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש הניעו אותם לעתור בפניה נגד מני מזוז ושיכנעו אותם לצאת בקמפיין נגדו.
על-פי המכתב החד-משמעי, כעת יושבת למעשה ביניש, כשופטת בעתירה שהיא למעשה בעצמה יזמה נגד האיש שהורה לפתוח בחקירה פלילית נגד בעלה החשוד במעילת ענק ובהונאה בסך כרבע מיליון ש"ח מכספי התזמורת הפילהרמונית (גם ביניש חשודה במעילת ענק והונאה בסכום גבוה הרבה יותר, כספים שנעלמו בניגוד לחוק מועדת הבחירות המרכזית שהיא עמדה בראשה. כך קבע דוח חמור של מבקר המדינה).
השאלה היא אם הגילוי החמור הזה איננו מחייב חקירה פלילית נגד נשיאת בית המשפט העליון, אשר מסתברת שיוזמת לעצמה עתירות פופוליסטיות, שיבואו לדיון בפניה כדי לנקום באנשי ציבור בכירים במערכת אכיפת החוק, החושפים שחיתויות שלה ושל בעלה, וכדי לסדר לעצמה כותרות חיוביות בתקשורת בפסק דין שאותו היא מתכננת נגד מזוז כדי לשקם את תדמיתה כשופטת שרלטנית ומושחתת, וגם לא חכמה, בלשון המעטה.
השאלה השניה היא מי יורה על החקירה המתחייבת הזו, כשהאדם היחידי המוסמך לכך הוא מני מזוז, שהוא למעשה הקורבן הישיר והנפגע העיקרי מהמניפולציה, התככנות ומסע ההכפשה הנוראי שביניש בישלה ותפרה, הפעם - נגדו באוופן אישי.
הפרשה הזו חייבת להיחקר!
המשמעות של נשיאת בית המשפט העליון המדיחה אזרחים להגיש עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה כנקמה אישית, עתירה מוזמנת אשר מן הסתם קרוב לוודאי שתוצאותיה נקבעו על-ידי דורית ביניש עוד בטרם העתירה הוגשה בכלל - מהווה עבירה פלילית נוספת של ביניש, והפעם עבירה מהסוג הבזוי ביותר שנשיא בית משפט עליון יכול לעבור: להזמין עותרים לעתור בפניו כדי שהיא תווכל לנקום בעובד ציבור מסור נקמה אישית בצורה של פסק דין צדקני.
על ביניש וכל מקורביה לפסול את עצמם מלדון בעתירה נגד קצב.
העתירה כשלעצמה - במקומה וראויה לדיון. שופטי המריונטה של ביניש, כגון ארבל, פוגלמן, פרוקצ'יה וחשין פסולים מכל וכל לעסוק בכל עתירה שעניינה הוא כבודו ושמו הטוב של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. ידיהם אינן נקיות, וידיה של הפטרונית שלהם, מסתבר - עוד פחות.
זו היא שערורייה, ועל היועץ המשפטי להתייצב באומץ ולדרוש הוא את פסילתה על-רקע הדברים אשר פורסמו במפורש במכתבם של העותרים.כי אחרי שהיא תיתן פסק דין,כל ההסברים שלו בנושא הזה, לא יזכו לחשיפה, אלא יתאיידו לצלילי מחיאות הכפיים שתזכה להם ביניש. זו בדיוק התוכנית של השופטת העלובה הזו להציל את תדמיתה המרוסקת: להמציא עתירות מפוברקות בתור טריק זול של יחסי ציבור.