החדשות האחרונות התופסות את מעגל חיינו היום יומי, ובראשן שביתת המורים, בנוסף עם החדשות הטראגיות המזעזעות של רצח, אונס ושאר מרעין בישין, הביאה למסקנה את החברה הישראלית לחשיבה לרענון ולשינוי מערכת החינוך הכושל. שינוי שכולם מייחלים לה, בינתיים לשווא.
כל זה בשנת ה-60 למדינת ישראל, כאשר עברו ובאו לעולם ממשלות ישראל לעשרות, וכנסת ישראל החליפה צורתה 17 פעמים, ועדיין אין תוכנית ממשית לממשלת ישראל לשינוי מהותי במערכת החינוך.
העין רואה ואינה מאמינה למראה מסביב. החינוך פשט רגל, רק שההכרזה הרשמית מחכה לה מזה שנים רבות. אחרי הכול, לא קל להודות בטעות, ושמורה היא לאישי אצולה המיוחדים בנפשם. לא רבים מאישים אלה, נשארו לנו כנראה בנוף חיינו. בוודאי לא בין מקבלי ההחלטות על גורל חיינו - אלה המעצבים את דור המחר.
העולם נותר בחלל גדול מבחינה אנושית-ערכית, כאשר מחד הטכנולוגיה מתפתחת למימדים חלומיים, ומאידך האנושות יורדת לה פלאים ברמת ערכים אנושיים בסיסיים. ערכים שעדיין ניתן לראות אצל אישי אצולה מיוחדים, הנחבאים אל הכלים (אשר כל חסרונם היא מידת ה"רייטינג" שאינם מספקים, לשיטתם של כמה ממובילי התקשורת בישראל).
אז איפה הבעיה. מהו השורש לכל המרעין בישין, שאנו עדים להם, עד כדי כך ששיווי המשקל החברתי נוטה לקריסה טוטאלית? ומהו הדבר שצמרת המדינה לדורותיו קשה לו להודות באסון שאותה המיטה עלינו, ולומר בלי מצמוץ וגמגום "טעינו"? היודעים אתם, מהי? הוואקום והריקנות. זוהי שורש הבעיה. בזה הם כשלו ובזה קשה להם להודות בקול רם, שטעו, שגידלו כאן נוער ריק בלי ערכים, נוער המנותק משורשיו, שבמקרה הטוב ההיסטוריה שלו מתחילה מלפני 60 שנה. הרי זה כלל ברזל שבלי עבר לא ניתן לבנות שום עתיד. כלל זה ידוע לעמי תבל. גם למדינות ערב באשר הם. צמרת המדינה היהודית היחידה בעולם ניסתה לבנות משהו שונה, מנותק, מנוכר לעברו. אין מה לחפש, ואין מה להמציא. הכתובת הייתה כתובה על הקיר. היא כתובה כיום בצבע של דם. כמה מקרה רצח, כמה כאב של משפחות, כמה נשמות הרוסות! הלב דואב וכואב למראות הקשות הסובבות אותנו. זאת התוצאה של החינוך הקלוקל המנותק מכל ערכי יסוד.
זאת בנוסף לדוגמא שמקבלים בני הנוער ממנהיגי הדור המשליך עליהם כהרס של נחש, כאומרים: אין דין ואין דיין ואני ואפסי עוד. התוצאה ברורה. הרסנית וכואבת עד כדי פירוקה של החברה הישראלית לרסיסים. במצב נורא שכזה של התפוררות החינוך - מי צריך עוד אויבים. אם לא נפנים זאת מיד ונעשה הכול כדי לשנות את המצב האיום הזה במחוזותינו, יהיה זה ההורס את החברה הישראלית, לפני כל!
חיים אנו בעולם של ריקנות שתפסה ראש, ריקנות שהחליפה את "עם הספר" לתחלופות של ביבים וזוהמה בדמות התכנים הרדודים המובאים בטלוויזיה, בעיתונות ובאינטרנט - התופסים את החלק הארי מהאוכלוסיה, דבר שמשליך על חיינו. אותם צריך להחליף, לתקן ולמלא בערכים אחרים ובטוב האין סופי החבוי והטמון אצל כל יחיד ויחיד מאתנו. זה קיים. יש רק להוציאו מהכוח אל הפועל.
שביתת המורים, היא מוצדקת מכל בחינה שהיא, ובראש ובראשונה בגלל מיקומה הירוד של נושא החינוך בסולם חיינו. הצלחתה של השביתה תירשם, רק כאשר היא תצליח להרים את קרן החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי. לא פחות מנושא ביטחון.
יחד עם זאת, יהיה זה כישלון אם לא יהיה רענון גם בתכניה של מערכת החינוך. אך אם יושם דגש חזק על נושא הערכים ועל מילויו של הוואקום שנוצר בחלל חיי הנוער שלנו, יהיה זה בגדר של התחלה טובה למסלול חדש ומבטיח.