עניין המאחזים הולך ונעשה מרכזי, הן מצד שלטון הגירוש, הזומם לפצח את אגוז ההתנחלות כולו דרך הריסת המאחזים, והן מצד המחנה הכתום, שלא נשאר לו אמצעי להגן על אדמת ארץ ישראל המאויימת, מלבד ההגנה בגופו על האדמה שעליה הוא יושב. את כל יתר הפתחים סתמו הרמטית שלוש נשים: צפורה, עליזה וקונדוליזה.
גם מן המעט המתפרסם בתקשורת הישראלית העויינת והפרו-פלשתינית, מצטיירת תמונה מבהילה של תוכנית מושלמת, בעלת קווים פאטולוגיים שעל סף-ההתאבדות. הנה כמה מהם:
- מפרקים כביכול את ארגוני הטרור ע"י הפיכת הטרוריסטים לשוטרים ב"כוחות הביטחון" של אבו-מאזן, וזאת כדי שיהיה אפשר לומר, שחיסלו את הטרור.
- את בעיית היות אבו-מאזן חלש ובלתי כשיר פותר הגנרל האמריקני דייטון, המנסה לתת לחבורת אבו-מאזן שיניים של כוח מזויין, אותו הוא מאמן ומחמש בעזרתו האדיבה של אולמרט.
- וכדי לתת לפלשתינים מנהיג חזק, ישחררו את ברגותי שהוכיח את כוחו ברציחת עשרות ואולי מאות יהודים.
- את הדרישה שלא לנהל מו"מ על ענייני הליבה כל עוד יש טרור, חיסלו ע"י שינוי הסדר במפת הדרכים - ואכן המו"מ על ירושלים, הקו הירוק וגירוש היהודים כבר מתנהל, בחשאי, תחת אש הקסאמים.
- את בעיית מדינת הטרור בעזה, היוצרת מצב בלתי אפשרי של שתי "פלסטינות", יפתור צה"ל כאשר יישלח לכבוש את הרצועה על-מנת למוסרה לאבו-מאזן.
- את דרישתם של הערבים לקצוב מועד לדיונים, שבסופו חייבת לקום מדינתם, פתרו ע"י מתן הסכמתו של אולמרט שההסכם ייחתם תוך שנה, עד תום כהונתו של בוש.
- דרישת הערבים לבינאום הסכסוך נפתרה במפת הדרכים, שעל פיה הוסמכו ארבעה אפוטרופסים להכריז על דעת עצמם על המדינה הפלשתינית: האו"ם, רוסיה, אירופה, אמריקה - הקוורטט.
- את הפיקוח הזר שדרשו הערבים יספקו שני גנרלים אמריקנים. אחד, ג'יימס ג'ונס, מתכנן ומארגן הכנסת צבא זר (נאט"ו? או"ם?)לשטח, והשני - יד ימינה של קונדוליזה - יפקח על פירוק המאחזים והקפאת ההתנחלות, והוא גם ישפוט - הוא, לא אנחנו - אם הערבים יצאו ידי חובתם להילחם בטרור.
- עוד מפקח אמריקני ימונה להיות הצלע השלישית במו"מ, שעד עכשיו היה דו-צדדי. מת העיקרון הישראלי הישן של "מו"מ ישיר". האמריקני יתערב,ידחוף, יאיים, יכתיב ויכריע.
- אפילו סדר היום ותכיפות הפגישות מוכתבים ע"י האמריקנים. גם תכיפות מפגשי צוות-הליבה ושני הקודקודים נתונה לפיקוחה של קונדוליזה רייס.
- את הכלכלה של המדינה הערבית בונה טוני בלייר. תקציבי מיליארדים נשפכים כמים.
- אם הדרישות הערביות לקבל את מזרח ירושלים ולהזרים פליטים ערביים לתוך ישראל היוו פעם מכשול בלתי עביר - לא עוד. אולמרט התחייב באנאפוליס על חלוקת ירושלים, ולמרות מס שפתיים הוא מפסיק בנייה יהודית במזרח העיר. והעיתונות כבר נוקבת במספרי הפליטים הערבים שאולמרט הסכים לקלוט.
- גם לסכנה המוחשית כ"כ, שת"א תהפוך לשדרות ברגע שצה"ל יעזוב את השומרון, נמצאה התשובה: אולמרט ובוש כבר דנו בפרטים של הצבא הבינלאומי שיובא הנה, כביכול כדי להגן עלינו.
עד כדי כך עמוקה הפגיעה האמריקנית בריבונותנו, ששגריר ארה"ב הירשה לעצמו ללכת אצל נשיאת ביה"מ העליון לדון עמה על התיקים התלויים ועומדים בנושאי התנחלויות וגדר ההפרדה, והיא נענתה!
בחודש מאי אמור הנשיא בוש לשוב הנה, כביכול לחוג עמנו 60 שנה לעצמאותנו, אך קונדוליזה כבר הצהירה בפומבי שהוא בא להפעיל מכבש-לחץ, כלומר - לחגוג את סיום עצמאותנו.
מה אפשר לעשות נגד מזימה משוכללת כזאת, מחושבת לפרטי פרטים? איך להתיר את החבל הזה, המתהדק על צווארנו? התשובה תינתן בשטח: במאחזים החדשים המוקמים ונהרסים ומוקמים שוב; במאבק נגד השמדת המאחזים "הבלתי חוקיים"; בבנייה במאחזים, ביישובים ובירושלים המזרחית למרות כל ההקפאות; בפעולות שיכנוע בקרב הצבא, שלצד היותם חיילים נאמנים ומסורים יודיעו מעכשיו שלא יסכימו להשתתף, במישרין או בעקיפין, במעשה הנבלה של גירוש יהודים והבאת חורבן על התיישבות יהודית; בהקרנת כל הפעילות הזאת לתודעת הציבור, ובעיקר לדרג הפוליטי, במגמה לשלול מממשלת אולמרט את הרוב בכנסת, ולהפילה. |