בקיבוצים קוראים להם "הבודדים הוותיקים". אלה הם הסבים, הסבתות, האלמנות, הרווקים והגרושים, החברות בנות ה-40 פלוס והחברים בני ה-45 ומעלה, שמעולם לא הצליחו להשתלב בחיי החברה. מספרם, כך מסתבר, איננו מבוטל כלל ועיקר.
בימים אלה התכנסו כארבעים "בודדים ותיקים" לכנס פנימי בקיבוץ בית אורן. באווירה המשחררת של המקום נפתחו הלבבות, המורגלים כל עיתות השנה בשתיקה, והשיחה קלחה.
הביטחון פוחת
מסתבר כי מיום קומה ניסתה ומנסה התנועה הקיבוצית, לפתור בעיות שאינן בנות-פיתרון בכל חברה אחרת. אין כמעט תופעה חולנית או חריגה שלא תזכה לטיפול תנועה זו. רק במישור חיי החבר הבודד היתה דרך-מחשבתם של החברים הבודדים עצמם וכן אופי הפעולה, ואפילו צורתה ודפוסיה - המשך וחיקוי לדרך-מחשבתה ופעילותה של החברה העירונית.
הבדידות קשה לאדם בכל גיל, אך היא קשה שבעתיים בחלוף השנים, עם עליית הגיל: הביטחון פוחת, הדרכים ליציאה מן המצב משתבשות, משתלטת יותר ויותר האדישות; בילדים ובנכדים, ואף בפעילות החברתית, אין משום תחליף לחיי-משפחה. "היום זו בעייתנו שלנו", הטעים אחד החברים, "ומחר תהיה זו בעייתם של חברים נוספים. בכל מקרה, תמיד תהיה זו בעייתה של החברה - גם של אלה שיש בידם לסייע, כדי לשנות, והבטוחים ש'לי זה לא יקרה'".
קריאה לסייע
"אנחנו", הוסיף אותו חבר, "רוצים לנסות ולשנות דברים ביסודם; להפעיל את עצמנו ואת החברה. רוצים אנו להשתחרר ולשחרר את הסובבים אותנו מראיית בעיה זו כ'גורל אישי'". הא קרא לחברה הקיבוצית לסייע לבודדים במימון, בארגון ובכלים.
בשיחה בא לידי ביטוי רצונם של החברים להתארגן, כדי לעזור לזקוקים לעזרה, בכל צורה ובכל דרך: אם על-ידי התכתבות, או על-ידי פגישות אישיות של חברים וחברות, על-ידי מפגשים קצרי-מועד, בכל מסגרת אפשרית, או על-ידי טיולים ומפגשים של נופש.
רבים מן החברים הבודדים הביעו נכונות להקדיש משעות הפנאי שלהם לביצוע העבודה הטכנית. כולם הסכימו לעשות את מלאכת ההסברה בביתם, בעיקר בין החברים הזקוקים לעזרה, שאינם מסתייעים בה בשל ביישנות, מעצורים רגשיים, או בשל הקושי להינתק מן העבר.