ראיון שזכה לפרסום רב ואשר נערך בין נשיאת העליון לעו"ד רון דרור עורך הביטאון הנפוץ "עורך הדין" הוקדש רק בחלקו לשאלות שהופנו לנשיאת העליון ולתשובותיה הראויות לעיון מעמיק. חלקו הראשון של "הראיון" [כפי שפורסם באתר זה] מוקדש לראיון נוקב של עו"ד דרור עם הגיגיו שלו עצמו ומחמת התפעלותי מהסגנון אביא מספר ציטוטים המתייחסים לבית המשפט העליון ומעמדו:
"ברבות מהאגדות, בוודאי בראויות שבהן, ישנה חלוקה ברורה לבני אור ובני חושך. ולבני האור,לכוחות שוחרי הטוב, עיר-מבצר משלהם. קריה נאמנה, מעטירה, שגגותיה בוהקים ויושביה אמיצים ונאמנים. אגב, לא רק באגדות. גם בימי התרבות האנושית, ישנן תקופות סוערות שמחייבות בחירה ברורה ונחושה בהגנה על דרך חיים מסוימת. טירת האגדות האולטימטיבית, הסימבולית, היא כמובן קמלוט של המלך ארתור ואביריו.
לשוחרי שלטון החוק וזכויות האדם בישראל, בית המשפט העליון, רוחנית ופיזית, הוא הדבר הקרוב ביותר לקמלוט בחיי המדינה המעשיים. מקור ההגנה על עולם החוק. על זכויות האדם. בסיסם של המשפטנות וההגיון הצרוף, שבו תחושת הצדק מפעמת בלבו הגדול של המוסד ושל יושביו ויצירתם."
ובהמשך:
ו"המקום הזה בארץ הוא אחד. והוא מאויש ב-13 אנשים ולא למעלה מכך. ובראש קמלוט של מערכת המשפט בארצנו, ניצב, ראשון בין שווים, בדומה לשולחנו העגול האגדי של המלך ארתור, נשיא בית המשפט העליון. כך היה וכך הווה. אסור לשכוח. אסור להזניח. ואסור לקחת כמובן מאליו. מיהו המגדלור המאיר ועל מי יש להגן ועבור מה.
וכבטובים שבסיפורי האגדות, הנשיאה הנוכחית מנהיגה את בית המשפט העליון בתקופה של מצור ומתקפה עזים המוטלים נגדו. כצוק מול גלי הסער. כפי שעמדה בנועזות בלתי נתפסת בשעתו בפרשת השב"כ כאישה צעירה חסרת מורא, כך היא ניצבת איתן כיום."
עלי להודות כי הדברים הנ"ל הותירו אותי פעור פה. זה עתה גמרתי לקרוא שני ספרים על שמש העמים יוסיף סטלין [וחלילה אני לא רומז לכלום] ובסגנון מסוג זה זכו "שמש העמים" והמפלגה הקומוניסטית לחנופה וקילוסים בעיתונות הסובייטית. סטלין, אגב,לא התרגש במיוחד מחנופה הוא לא האמין בה ולא במתחנפים וכך גדולי מעריציו לא ניצלו אף הם ממוות מול כיתת יורים, או מאסר בגולג, או שנידונו "רק" לגלות ארוכה עם עבודת פרך. סטלין גרס כי המחניפים לו מסוכנים לא פחות מתנגדיו הגלויים ויש "לרענן" את שורותיהם מפעם לפעם.
חנופה, ככול הנראה, אינה מאפיינת רק שלטון טוטליטרי. בשלטון כזה יש למחניפים צידוק קיומי ראוי למעשיהם. כשהאלטרנטיבה היא כלא, מחנה עבודה, או כיתת יורים, מעטים הם אלו שיהססו לנסות ולמלט נפשם באמצעות סגידה למי שעלול לשלוח אותם לשם. לאלו המתהדרים בשלטון החוק היציב שלנו, ובזכויות האדם הנשמרות בטירת קמלוט השוכנת בהרי ירושלים, יש הרבה פחות הצדקה לכתיבה בסגנון מתרפס.
עזה תקוותי שיש לעורך ביטאון לשכת עורכי הדין חבר נאמן, המקובל עליו, ואשר לא יהסס להבהיר לו שכיום סגנון כזה של חנופה דביקה אינו מקובל. גם על החנפנים להתקדם עם הזמן ולכתוב בסגנון עדכני. איני מציע לגמול את הכותב מדרך החנופה שכן לכך נדרש שינוי ממשי באישיות וקשה לשער שאדם מבוגר ומגובש מסוגל להשתנות עד כדי כך - אבל לשינוי סגנוני אולי מותר לצפות. אני לפחות מצפה לכך שכן אני מממן את ביטאון הלשכה מדמי החבר אותם אני משלם. אני באמת לא מצפה לביטאון דמוקרטי תוסס המשקף את קשת הדעות והמחלוקות בין עורכי הדין. לפחות לא מוגזם יהיה לצפות כי ביטאון זה לא ידמה בסגנונו ורמתו לעיתונות הסובייטית הזכורה לרע.
ובאשר למרואיינת - נשיאת בית המשפט העליון - משום מה יש בי תחושה חזקה שאף היא לא חשה בנוח מאוצר הדימויים שבהם נקט המראיין ומדביקותם המביכה. מעטפת הראיון חשובה לא פחות מתוכנו ודומה שמעטפת החנופה בה עטף המראיין את הנשיאה ואת בית המשפט העליון לא הועילה למסר הנוקב אותו ביקשה להעביר.