איני מבין מה איתרע בישיבת "מרכז הרב". נדמה, שמרפי עבד שם שעות נוספות בראש חודש אדר, ואלמלא יצחק דנון וסרן דוד שפירא, קצין צנחנים בחופשה, שהתעשתו, וחיסלו את המחבל - ממדי האירוע היו קשים עוד יותר.
האבטחה הלקויה על הישיבה והתנהגות השוטרים (דרך אגב, מי יודע כמה היו שם?), שניסו למנוע מהקצין להתפרץ פנימה, הן רק דוגמאות ספורות לצד האפל של האירוע.
עם זאת, קשה שלא להתרשם מהאבל המכובד של בחורי הישיבה ומחוסנם.
הקשבתי לכמה הורים שכולים, שרואיינו בקול ישראל, וגם הם נשמעו חזקים ומפוכחים למרות אבלם. נדמה לי, שנעדרה מדבריהם נימות, שמאפיינות ראיונות עם הורים שכולים.
ועליי לציין לשבח את תלמידי הישיבה, שהעזו לסלק מתחומה את יולי תמיר, שרת החינוך, שבאה לביקור, בלא שהוזמנה. מעשה נכון, להבנתי וגם ראוי במיוחד - כמו דחיית אהוד אולמרט, שגם הוא ניסה לבוא לישיבה, כדי לרקוד על הדם, ולעשות עליו עוד ספין.
ושוב, צריך לתמוה מדוע הועלם יצחק דדון מהסיפור?
האם זה עונשו מפני שטרח להזכיר, כי ממשלות ישראל סייעו למחבלים לצבור נשק להכותנו? או שמא מפני שעדיף להתרכז בקצין צנחנים (אמנם דתי, אבל מה אפשר לעשות ...), שמנוע מלהתראיין, ולא יוכל לקלקל את הסיפור.
האירוע שוב מדגים את פשיטת הרגל המוחלטת של משטרת ישראל. עברו כבר כמעט כל ימי ה"שבעה", וטרם קיבלנו את מסקנות החקירה על מעשי השוטרים באירוע. לכולנו, זו עוד הוכחה, שגוף ביצועי אינו מסוגל לחקור את עצמו - כשם שאין לתת לחתול לשמור על השמנת.
איני בא בטענות לשוטר/ים, שהיו במקום. הם עשו מה שנדרש מהם, וחיקו היטב את מפקדיהם, בהתאם לרוח היחידה. ומה יגידו אזובי הקיר כשמפקדיהם מראים להם דוגמה אישית? זו אינה שאלה של "טר"ש, או צל"ש" - כפי שניסו לתאר כמה - אלא בעיה יסודית: המערכת כופה על עצמה אדישות, ראש קטן ובטלה. "אל תעשו גלים", אמר לנו מפקד בכיר מאוד, כשנכנס לתפקידו. מי שאינו עושה, ורק הולך בתלם - חוסך צרות מעצמו. לכן, היא עושה כאילו היא עושה, ואין כוונתה לעשות דבר. "ישראבלוף", קראו לזה ה"גששים".
לו הסתערו השוטר/ים לתוך הישיבה, היו יכולים ח"ו לפגוע באחד מאנשי הישיבה. שערו בנפשכם רק את מחאות יפי-הנפש ואת שמחת מח"ש מהפרשה ...
אזי יכולה הייתה לקום ועדת חקירה (ואני יודע, שאני הוזה, אך כאן זו ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות), שתקבע, שזה היה ירי נמהר ובלתי-חוקי. אדון דדון וסרן שפירא, זהירות! עוד יכולים לצוץ מי שיתבעו להעמידכם לדין, ולא לקדמכם עקב שיקול-דעתכם הלקוי.