מדי כמה שבועות מחליט אחד מהמוסדות האקדמיים ו/או הארגונים באירופה לקרוא לחרם על ישראל, זאת בטענות הידועות על יחס כלפי האוכלוסיה הערבית והפעלת מדיניות של "אפרטהייד" כביכול. ניסיון החרם האחרון הגיע לאחרונה אף לאוניברסיטה היוקרתית "לונדון סקול אוף אקונומיקס".
התקפות אלה הן קסאמים של תודעה. כמו שהקסאמים והרקטות הנורות יום יום על ישראל נועדו להחליש ולדכא את הישראלים ולהרגיל את כולם (ישראל והעולם) שישראל היא יצור פסול ומותקף by definition (מעצם הגדרתו), כך גם ההתקפות התעמולתיות באות להחליש ולהשפיל אותנו, להרגיל את העולם ולהחדיר בו את התודעה שישראל במובן הערכי-תרבותי-רוחני היא יצור פסול שיש לערער תמיד על עצם קיומו, להתקיפו יומיום, ובסופו של דבר לחסלו. האויב שלא הצליח להכריענו בהתקפות צבאיות מוחצות הגיע למסקנה כי ה"עצימות הנמוכה" היא הדרך הנכונה לביטול ישראל. לכן הוא אינו מרפה אף לרגע מן ההתקפה הפיזית ולא מההתקפה התודעתית.
העמדה של ישראל מול הקסאמים היא תגובתית ומהוססת, מתנצלת ומתבצרת "מיגונית" ולא חד-משמעית. גם עמדתנו אל מול מתקפת ההשמצה המילולית-תודעתית, רוויית השקרים וה"אמִתות" המעוקמות המופצות מעל כל במה אפשרית בעולם, היא עמדה מתגוננת, רפוסה. אצל רוב הערבים והמוסלמים בעולם יש הסכמה גורפת שישראל היא יצור שלילי מעיקרו עד כדי גועל (על הפצת האנטישמיות בסגנון נאצי בעיתונות בארצות ערב יש להתייחס בנפרד). לעומת זאת אצלנו, הטיעון היחיד שעליו יש הסכמה כללית בקרב הישראלים הוא "השואה". לא פלא, אם כן, שהכחשת השואה היא נושא "מושקע" אצל מכחישי זכות ישראל להתקיים. זכר השואה בדורנו עדיין נשמר איכשהו ורגשי אשמה אירופיים (יחד עם הרבה תירוצים והסתייגויות מצדם) עדיין לא דעכו כליל, לכן הערבים וידידיהם תוקפים את הנתונים ומנסים לעוות את ההיסטוריה על-ידי שקרים - וזאת בעוד העדים חיים בינינו ובעוד האמת על השואה מוכחת במיליוני הוכחות.
הקסאמים של התודעה עשויים מחומרי השקר והחוצפה. מתברר ששקרים המופצים יומיום ושעה שעה אכן יוצרים מצב תודעתי חדש, שבו האמת הפכה למעורפלת, שבו יש לגיטימציה להתקפות, ובסופו של דבר ה"שלום" האפשרי הוא החיסול של המטרד, קרי, מדינת ישראל, שלפי אותם שקרים לידתה בעוון ופשע ואין לה ולו זכות קיום אחת. בעוד שהאויב פיתח אסטרטגיה תודעתית של התקפה (פיזית בשטח ותודעתית), החברה שלנו עדיין אינה בטוחה כלל שהיא מותקפת. יש "המנגבים את הקסאם וחושבים שזה גשם", ויש החושבים שלשדר את התעמולה הארסית של נסראללה (במימון הציבור הישראלי) במשך שעות זו "אינפורמציה", ואינם מבינים שבכך הם ממש יורים פיזית על עצמנו, כי התעמולה וההתקפה המילולית וההפחדות והשקרים - כל אלה טילים של ממש.
כיוון שהשואה מותקפת, ניאלץ בסופו של דבר לומר קֳבל עולם את האמת: אנחנו כאן לא בגלל השואה. אנחנו כאן מפני שהגענו הביתה. השואה רק מוכיחה את אי-האפשרות האחרת - של הגלות. אין מדובר בתדמית, אלא מאבק גורלי של האמת מול השקר ההולך ותופח. וכמו שאמר גבלס שר התעמולה הנאצי: "ככל שהשקר גדול יותר הוא נקלט יותר". להפצת התעמולה והשקר משתמשים אויבנו בסייענים מבפנים, כמו שעשו שונאי ישראל בכל הדורות בהשתמשם במומרים למתן תוקף להסתות פראיות שהובילו לא אחת לפוגרומים ורציחות. סייענים אלה כביכול "מעידים מבפנים" כי השקרים הם אמת.
בימים אלה ממש תוקפים "חוגים מוסלמיים" ואנשי שמאל באירופה את עצם הזמנתם של סופרים ישראלים לשני ירידי ספרות. בפולמוסים הציבוריים באיטליה ובצרפת יש עדיין (בודדים) המגינים על זכותם של היוצרים הישראלים להשתתף, אבל מי שמצדד בחרם נגדנו הוא דווקא משורר ישראלי ידוע מאוד שהודיע בפומבי שהוא מחרים את ההשתתפות הישראלית ביריד הספרים בפריס המתקיים בימים אלה. במכתב למארגנים הוא כתב: "אני לא חושב שמגיע למדינה שמקיימת כיבוש ופשעים יומיים נגד אזרחים להיות מוזמנת כאורחת לאיזה שבוע של תרבות". למרבה הפליאה, למרות מתקפות הקסאמים, לא פעם נשלחים בכספי ציבור "לייצג" את ישראל בפורומים בינלאומיים אנשים כאלה, מלאי שנאה עצמית. התוצאה היא חיזוק תעמולת ההכפשה נגדנו, כלומר, עוד קסאמים על ישראל.