מתי תהום נפערת בין מחנות ניצים? כאשר הם חדלים להבין איש את שפת רעהו. זו הייתה הרגשתי לרגל הפולמוס מסביב לסירובה של ישיבת מרכז הרב לקבל את ראש הממשלה לביקור תנחומים. בציבור שצפה מן הצד בפרשת ההינתקות, הצטייר הסירוב כהתרסה גסה וכפגיעה בממלכתיות. אולם איש לא ביקש לריב ואת כל העם איחד כאב אמיתי. ובכ"ז, נחשף כאן קרע רגשי שעלול להיות בלתי הפיך, אם "תסמונת קין", של אח הקם על אחיו לגרשו, תישנה.
אלה שעמדו מן הצד ראו בהחרבת היישובים ובעקירת תושביהם הכרעה דמוקרטית תקינה וציפו מן המיעוט לציית ל"כללי המשחק". לעומת זאת, מחנה המגורשים ראה סירה טרופה שהמזון בה אזל ורוב מוצק של ארבעה מחליט לאכול את החמישי. האם לפי כללי הדמוקרטיה החמישי צריך לציית? או שמא מותר לו להציל את עצמו? ואם בנס יינצלו כולם, האם החמישי עוד יכניס אי פעם את האחרים לביתו?
מבין שמונה הנרצחים שישה היו "מתנחלים", שנים מהם מכוכב השחר ומשילה, שמשפחותיהם אמורות להיות מגורשות בגל הראשון, וגופותיהם להיות מוצאות מתוך קבריהן הטריים, עפ"י תקדים גוש קטיף והסכמות אנאפוליס של אהוד אולמרט.
העומדים מן הצד אולי לא חשבו על ההבט הזה, אבל המשפחות וראשי הישיבה - חשבו גם חשבו. לאור זאת, האם יכלה הישיבה לקבל כ"מנחם" את מי שעצם בואו זורה מלח על פצעיה? פוליטיקאי, שכך פוגע בחלק מן העם, האם אינו צריך לצפות לכך, שגם יחסי האנוש עמו ייקרעו ללא תקנה?
ל"מרכז הרב" יש עוד בעיה עם אולמרט. מדיניותו עוקרת את תורת הרא"יה קוק, האב המייסד הנערץ - שקידש את הממלכתיות הישראלית, גם בלבושה החילוני, ככל שהיא מקדמת את חזון קיבוץ הגלויות, גאולת הארץ ובניינה. מי שבא בטענה שהישיבה "פגעה בממלכתיות", ישיבו לו שאת הממלכתיות דורס דווקא זה, שב"עידן הגאולה" מגלה יהודים מבתיהם בא"י. כי חורבן וגירוש אינם מסתדרים עם ממלכתיות ישראל, "ראשית צמיחת גאולתנו".
אלה אינם משחקי מלים. האמונה הזאת היא טעם חייהם של תלמידי הישיבה ומוריה, ועליה מסרו הקורבנות את נפשם. כיצד יכלו אפוא לקבל את האיש המייצג את המחנה "שנתן להם רובים" ומתכוון לתת להם גם את לב ארץ ישראל - לקבור את "הממלכתיות" ביחד עם המלוכה?
בעצם, גם דמוקרט שאינו "אמוני" שומע צליל פאשיסטי ב"ממלכתיות" המרוממת ומנשאת את המדינה מעל למוסר ולזכויות האדם. חסידת אומות העולם, ביאטה קלרספלד, שסטרה על פניו של נשיא גרמני בעל עבר אפל, לא פגעה בממלכתיות גרמניה הדמוקרטית, כ"א להיפך.
ויש גם סוגייה אישית. בישיבה זוכרים אולמרט אחר, שחגג איתם את איחודה של ירושלים, שעכשיו הוא מתכוון לחלק. הם אינם יכולים להאמין לו ששינה את דעתו בתום לב, מפני שגם כשרקד איתם היה טרור והיו "דמוגרפיה" ולחצים אמריקנים. מה נשתנה - אינטרסים פוליטיים? תיקים פליליים?
מה גם, שהיה צפוי שכפוליטיקאי ילוו אותו תקשורת ויחצ"נים, ובואו ינוצל לקידום תוכניתו, המהרסת ומחריבה את מפעל חייהם של מארחיו.
נעילת שערי מרכז הרב בפני ראש הממשלה היא טרגדיה, אך היא מאפשרת לנו להביט לתוך עומקה של התהום, שאם לא תיסתם, ומהר, שני הצדדים ייפלו לתוכה.