זה מכבר שאנו נכספים, בכל נפשנו ומאודנו, לטעם המטבח המזרחי-ישראלי של פעם, עם החומוס והטחינה, הפאלאפל והטבולה, הקובה והמג'דרה, השיפודים על האש, וקינוחים כמו מלבי ובוואריה. בסיורנו האחרון בנמל תל אביב דימינו לעצמנו שעלינו, סוף סוף, על הגל הנכון, כשצדה את עינינו "אג'נדה", המציגה את עצמה כמסעדת-גריל ישראלית לכל דבר, עם "ארוחות שחיתות" ו"אווירה מיוחדת".
הצצנו - ונפגענו, תרתי משמע. בדיעבד הוחוור לנו שאין ב"אג'נדה" לא "אווירה" ולא "ארוחות שחיתות". היא בסך-הכל מסעדה להמון הסואן והרועש, עם תפריט של "לא מריח ולא מסריח". הדוחק והצפיפות הנוראה שולטים בה על כל צעד ושעל, ומלבד אלה גם עטים על אורחיה נחילי זבובים ירוקים, שמאיימים, במקרה הגרוע, לשלח את הסועדים התמימים לבית החולים הקרוב.
לא "אסלי"
ב"אווירה" הזאת הזמנו את מגוון הסלטים המזרחיים ב-19 שקל. לדאבוננו, לא היה בהם אפילו אחד שערב לחיכינו: לא סלט הגזר, הכרוב, החציל, או הטבולה. אפילו לא סלט המלפפונים והעגבניות המקובל. גם החומוס, הטחינה והצנוברים שפוזרו עליו לא היה "אסלי" ורחוק היה מלרצות את קיבתנו. הלאפות, מגרות החיך למראית עין, היו יבשות ולאות. רק הפלאפל המצרי, שאותו העזנו להזמין כמנה בפני עצמה (תמורת שקל לכדור), היה עשוי כדבעי ומצודד נפש.
למנה עיקרית הלכנו על שיפודי כבד עוף, כשלצידם המג'דרה, החביבה כל כך עלינו. השיפוד, ב-26 שקל, היה עסיסי ועשיר טעם, וכך גם התוספת הנלווית. לעומת זאת, הכבד הקצוץ שביקשנו, כתוספת, היה תפל וחסר-טעם אמיתי של כבד.
גם הקינוחים, שכה נכספנו אליהם, לא גירו את קיבתנו. קרם הבוואריה היה עשוי כלאחר יד, ורק הקפה הטורקי, שבו שטפנו את הארוחה, היה עשוי כמו שצריך. תמורת הארוחה הזוגית נתבקשנו לשלם 165 שקל, ובתוספת תשר, עיגלנו את הסכום ל-200 שקל.
בתום הארוחה נזקקנו ל"שירותים" - ואו אז נחתה עלינו המכה האמיתית: אלה, שבקומה השניה, היו מזוהמים, ומלבד המים שזרמו בצנרת, לא מצאנו סבון לרפואה. היה כבר מי שאמר כי מסעדה טובה נמדדת, ראשית לכל, ב"שירותיה הטובים" - תרתי משמע. "אג'נדה", לצערנו, בוודאי שאינה נמנית עימן. אז, בסופו של דבר, בסולם-דירוג של 1 עד 10, לא הייתי מעניק ל"אג'נדה" ציון גבוה יותר מ-5, וגם זה עם הרבה רצון טוב!