מבוא - הנחות יסוד
כל מי שעוסק במו"מ יודע כי אם אחד הצדדים מבקש, ביודעין, מהצד השני תמורה שאינו יכול לתת, אזי אין לצד המבקש כל כוונה להגיע להסדר, והמו"מ משרת מטרה אחרת עבורו.
כל מי שעוסק במדעי החברה מכיר את ההבדלים בין חברה בעלת מאפיינים קולקטיביסטים לבין חברה בעלת מאפיינים אינדיבידואליסטים ואת הקשיים שאותם צריך לעבור במו"מ בין חברות שכאלה.
אחד המאפיינים של חברה קולקטיביסטית הוא שכמעט ואין משמעות, בעיניה, לפרט ורצונו, ואילו בחברה אינדיבידואליסטית המצב הפוך, בעיניה יש משמעות רבה לפרט ורצונו.
החברה הפלשתינית הינה חברה בעלת מאפיינים קולקטיביסטים. החברה הישראלית היא חברה בעלת מאפיינים אינדיבידואליסטים. כל מי שעוסק במו"מ יודע כי, כל בקשה המועלית ע"י צד משקפת אינטרס. האתגר של המומחים הוא לגלות מהם האינטרסים הגלויים והנסתרים החוסים מאחורי כל בקשה של מי מהצדדים.
כל מי שעשה עסקה גדולה בחייו מכיר את התחושה של "דיסוננס קוגניטיבי" בסיום העסקה. ההנחות הנ"ל הם הבסיס להסבר, כפי שיפורט להלן, כי החמאס המחזיק בגלעד שליט, אינו רוצה, כלל וכלל, לשחררו ולא משנה מה ישראל תציע תמורתו.
השאלה הראשונה, בהקשר זה, היא, האם החמאס מבקש תמורת גלעד שליט מחיר שישראל לא יכולה ולא מסוגלת לשלם? לדעתי, התשובה לכך היא כן ללא כל ספק.
החמאס מכיר ויודע את עמדתה ומדיניותה של ישראל. אנשי החמאס יודעים בוודאות כי ישראל לא תשחרר מחבלים עם דם על הידיים תמורת גלעד שליט.
באנלוגיה, ישראל לא תמסור תמורת שחרור גלעד שליט, טונות של נשק וחמרי חבלה שישמשו מייד לאחר מכן לפגיעה בישראל ותושביה. השאלה המתבקשת היא, מדוע אם כך, החמאס מבקש את אותה תמורה? התשובה פשוטה וכואבת, לחמאס אין כל אינטרס אמיתי לסיים את הפרשה. כל הצהרותיהם בנושא לא נועדו אלא להקים מסך עשן שיסתיר את האינטרסים האמיתיים שלהם.
הדיסוננס הקוגניטיבי
המתח של "דיסוננס קוגניטיבי" מתעורר בד"כ רק לאחר סיום עסקה. אצל החמאס הוא רוחש כל הזמן. תחושת אנשי החמאס, בכל שלב של המו"מ, היא כי הם יכולים לקבל יותר בתמורה. כל היענות לבקשתם תגרור מייד דרישה נוספת. הם מנסים למתוח את החבל ככל האפשר ומתעלמים מהאפשרות שיקרע.
האינטרסים של החמאס
להלן מספר אינטרסים אפשריים של החמאס:
האם לחמאס יש אינטרס אמיתי לשחרר אסירים? רבים בישראל סבורים, בטעות, כי לחמאס יש אינטרס לשחרר אסירים הכלואים בישראל. ניתוח מהלכי החמאס, כפי שיפורט להלן, מוביל לדעתי למסקנה הפוכה - לחמאס אין כל אינטרס לשחרר אסירים. כל הצהרותיהם הן מס שפתיים ותו לא.
תנועה המכריזה בראש חוצות ובכל הזדמנות כי, בדרך להשמדת ישראל היא מוכנה להקריב כשאהידים, מיליון מאזרחיה, אינה נלחצת מכמה מאות אסירים.
אינטרס החמאס הוא, להנציח את נושא האסירים ולא לפתור אותו, הדבר מאפשר להם מצד אחד להציג את ישראל כמדינה אכזרית ולא הומאנית, ומצד שני לגבות ממדינות ערב מיליוני דולרים כתרומות בגין אותם אסירים - הם משמשים את החמאס כמקור הכנסה, כך ממש. החמאס זקוק לאסירים, כאוויר לנשימה, בהסתה המתמשכת לשפיכות דמים.
אנשי החמאס חוששים משחרור המוני של אסירים, הם מפחדים כי האסירים המשוחררים יתחרו עמם על כבוד, תפקידים, משרות ושכר.
מבחינה הגיונית, החמאס היה צריך לנהוג על-פי הכלל כי עדיף ציפור אחת ביד מאשר 10 ציפורים על העץ, ולהחליף את גלעד שליט תמורת מאות האסירים שניתן לשחרר כעת. הרי ממילא הם לא יפסיקו בניסיונם לחטוף ישראלים נוספים.
בסירובם הם מפסידים הרבה שנות חופש. נניח שישראל מוכנה לשחרר תמורת גלעד שליט 500 אסירים, מכאן שכל שנת חופש של גלעד שווה ל-500 שנות חופש של האסירים הפלשתינים ואם עברו על גלעד שנתיים בשבי הרי אז מדובר מבחינת האסירים הפלשתינים בהפסד של 1,000 שנות חופש וכך הלאה והלאה.
כבוד
כבוד הוא אחד הנכסים החשובים ביותר בחברה בעלת מאפיינים קולקטיביסטים. הכבוד מבטא את מעמדו של הפרט בחברה. שוביו של גלעד שליט גם אם הם אלמונים מבחינתנו זוכים להמון כבוד בחמאס.
ברגע שגלעד שליט יוחזר, הכבוד בגין תפיסתו ילך ויתעמעם עד שיעלם לחלוטין. לשוביו של גלעד יש אינטרס מובהק להמשיך ולשמור על כבודם ומעמדם ככל האפשר. ישראל חייבת למצוא ולהציע מענה לאינטרס הכבוד.
לפגוע ולהכאיב לישראל ולתושביה
פגיעה וגרימת כאב לישראל ולתושביה הוא אינטרס מובהק של החמאס. המראות והקולות שהחמאס שומע מהעצרות, הפגנות והמחאות של הישראלים, נגד ממשלת ישראל, למען שחרור גלעד שליט גורמות לה סיפוק ונחת ומספקות את אחד האינטרסים החשובים שלהם. החזרת גלעד שליט תוריד את העניין מסדר היום ותיפגע באינטרס שלהם. האבסורד הוא שככל שיהיו בארץ יותר הפגנות נגד הממשלה, שחרורו של גלעד שליט ידחה. הרצון להפיק לקחים ממקרים אחרים בעבר הינה אשליה ואין בה תועלת. אין מקרה אחד דומה למקרה קודם ובכל מקרה צריך לטפל לגופו של עניין.
להשאיר את הסוגייה על סדר היום הבינלאומי
לחמאס יש אינטרס מובהק להשאיר את סוגיית גלעד שליט על סדר היום הבינלאומי. הנושא מאפשר להם לצאת ולו במעט מהבידוד הבינלאומי שבו הם נמצאים ולזכות במעט לגיטימציה. כל מיני מנהיגים ושליחים לעת מצוא עולים אליהם לרגל במטרה לנסות ולקבל קרדיט על שחרורו של גלעד שליט. שקוף לעין, לחמאס אין כל סיבה להוריד את הסוגייה מסדר היום הבינלאומי.
כסף
למרות שהנושא לא עלה על השולחן באופן גלוי, כסף הוא אינטרס חשוב ונסתר. מי שעוקב אחר שחרור חטופים באזורים שונים של העולם למד כי במקרים רבים (עירק, אפגניסטן, לבנון, עזה ועוד) מורה כספית הוגנת הביאה לשחרור חטופים. להערכתי זהו אינטרס פלשתיני שיש להתייחס אליו.
המתווך
כל מי שעוסק במו"מ יודע כי במקרים רבים, הצדדים זקוקים לעזרת מתווך/מגשר כדי להגיע להסכמה. עסקה להחזרת חטופים דורשת מתווך מקובל על כל הצדדים, מיומן ובעל כישורים דיפלומטיים, אנתרופולוגיים וארגוניים יוצאים מהכלל וכמובן הרבה סבלנות. עם כל הכבוד, כל אלו שעסקו עד היום בניסיונות להחזיר את גלעד שליט, לא הצליחו בכך. הבחירה במצרים כמתווך לא הוכיחה עצמה. לדעתי, המדינה היחידה שיש לה את מכלול הכישורים ומסוגלת להצליח במשימה היא גרמניה, ואליה צריך לפנות. לגרמניה יש יתרון - רק היא יכולה להציע פתרונות חדשים שיהיו מקובלים על הצדדים.
דוגמא להצעה חדשה שגרמניה יכולה ליזום - נמל עזה
אני מניח כי לחמא"ס יש אינטרס להסיר את המצור על הרצועה. פתיחה מסוימת של נמל עזה היא אחת האפשרויות לכך. אם ישראל תאפשר בתמורה לשחרור גלעד שליט כניסה של ספינות משא הנושאות מזון ודלק לנמל עזה זה יהווה תקדים שיספק את האינטרס של החמאס לכבוד, חופש, עבודה, כסף ועוד.
הרעיון הוא כי, משיקולי ביטחון, רק ספינות משא גרמניות שנמל המוצא שלהם הוא בגרמניה (שם יבדקו ביטחונית ע"י הגרמנים ולא ע"י ישראלים) יורשו להיכנס לנמל עזה להביא ולהוציא מזון ודלק.