עד לפני ימים ספורים התחרו הגורואים הפיננסיים בעולם במציאת סופרלטיביים לתיאור המשבר הפיננסי העולמי שפרץ לפני תשעה חודשים. הזוכה בינתיים הוא: "המשבר החמור ביותר מאז 1929", שגבר בישורת האחרונה על "המשבר החמור ביותר מאז 1945". אבל המשבר הפיננסי כפי שהכרנו אותו עד לפני שבועות מספר, כבר לא מרגש אפילו את הפעילים בשווקים. המשבר אליו הוא התגלגל - משבר המזון העולמי - לוקח אותו בהליכה מבחינת פוטנציאל הנזק העולמי, שנמדד בדם ולא בדמים.
שוכני רחוב אחד העם התרגשו מהעלייה העולמית במחירי המזון עוד לפני שהיא התפתחה למשבר עולמי. לא כל כך בגלל התקצרות המרחק בין הבטן לגב של תושבי מדינות העולם השלישי, כמו בגלל ההשפעה על התשואות על הרכיב הסולידי בתיק. עלייה מתמשכת וחדה במחירי המזון פירושה עלייה בציפיות האינפלציוניות ובאינפלציה בפועל, שמקדימים את הצפי להעלאת הריבית הבאה. משם ועד לעליית התשואות על האג"ח (קרי, לירידה במחיריהן), המרחק כבר מאוד קצר.
אבל אם נחזור לרגע לדברים הרציניים יותר, בעולם כבר קופחו חייהם של לא מעט אנשים במהומות שפרצו עקב הזינוק במחירי המזון ועקב חוסר האונים של הממשלות וארגוני הסעד הבינלאומיים. בעשרת החודשים האחרונים עלו מחירי הסחורות הבסיסיות ביותר בתחום המזון: חיטה, סויה ותירס ב-45-80%. מחירי האורז עלו בתקופה זו ב-130%. במחירי האורז נרשמה האצה חריפה בשבועות האחרונים - עלייה של למעלה מ-40% בתוך חודשיים.
ב-12 החודשים האחרונים עלה סעיף המזון בישראל ב-9%, כשבחצי השנה האחרונה נרשמה האצה לקצב שנתי של 15%. אבל מצבו של צרכן המזון הישראלי עוד טוב לעומת עמיתיו הסיני והויאטנמי שמשלמים היום 23-30% יותר על מזונם מלפני שנה. האכלן האמריקני, דרך אגב, יוצא מהסופרמרקט בזול - עלייה של 4.4% בלבד.
סעיף המזון מהווה 14% מסל הצריכה של הישראלי הממוצע, ושיעורו גדל ככל שההכנסה פוחתת. בחמישון התחתון משקלו של סעיף זה הוא 19% לעומת 11.5% בעליון. לא רק במשקל סעיף המזון במדד יש הבדלים בין החמישונים, גם בהרכבו של סעיף זה, ולכן - גם בקצב העלייה בו. סל מוצרי המזון שקנה החמישון התחתון התייקר בשנה האחרונה ב-10.5%, לעומת עלייה בת 8.2% במחירים שהחמישון העליון נאלץ לשלם. הכלל לפיו ככל שרמת ההכנסה פוחתת, כך עולה חלקו של סעיף המזון במדד, נכון כמובן גם ברמת המדינה.
אנחנו נמצאים עתה פחות משנה לאחר הזינוק במחירי המזון, חודשים מספר לאחר מהומות המזון הראשונות שפרצו באפריקה ובאסיה, וימים ספורים לאחר שהעלייה החדה והמתמשכת במחירי המזון בעולם זכתה לכינוי "הצונאמי השקט" ותפסה את מקומו של הדיון במשבר הפיננסי העולמי, שנוהל במסעדות עתירות הכוכבים המשרתות את השבעים של מרכזי הפיננסים בעולם.
עד כדי כך חמור עתה המצב, ש-160 שנים אחרי "רעב התפודים" של אירלנד, מעלים כלכלנים מן האוב את המושג "מוצר גיפן" ושואלים האם עלייה במחיר האורז תגרום, בדיוק כמו ברעב הגדול באירלנד, דווקא לגידול בכמות המבוקשת מהאורז, במקום לירידה בו. עלייה בכמות המבוקשת כאשר מחירו של המוצר עולה, היא תופעה מאוד חריגה שיכולה להיות מוסברת בכך שההכנסה של עניי אסיה, שהאורז הוא מוצר המזון הבסיסי ביותר שלהם, תפחת בעקבות הזינוק במחירי האורז, ולא תספיק לרכישת מוצרי מזון בסיסיים פחות. כתוצאה מכך, תגדל הכמות המבוקשת לאורז על חשבון אותם מוצרים.
בנקודת הזמן הזו, כשבכלל לא ברור שניתן למזער את הנזקים בטווח הקצר, לפחות שנדע את מי להאשים.