מה בפרשה?
העיקר בפרשת בהר היא מצוות
השמיטה - "כי תבואו אל הארץ... שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית - שבת שבתון".
מה אפשר ללמוד מזה היום?
פרשת "בהר" עוסקת בשמיטה, אך קודם לכן מציינת התורה כי על האדם
לזרוע ולעבוד במשך שש שנים, ורק אחרי השנה השביעית יש
לעצור ולעשות פעולה שהיא לא הגיונית וגם מאד קשה לביצוע. ההיגיון שלנו אומר: אם לא נעבוד כיצד נוכל להרוויח? והתורה אכן שואלת: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?".
תשובת הבורא היא: "וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשית את התבואה לשלוש שנים". במילים אחרות: אל תדאגו, יהיה לכם מספיק בשנה השישית גם עבור שלוש השנים קדימה.
ניתן ללמוד מכך לפחות שני דברים חשובים: ראשית, ניתן ללמוד על כוחה של האמונה ושל הודאות האישית להתגבר על הקושי ולהצליח.
לעיתים חוקי התורה נראים לא הגיוניים, ולעיתים האדם עומד בפני מצב של קושי, אך האמונה והודאות כי הוא יצליח להתגבר על הקושי הם בעצם המפתח לכך שהדבר אכן יקרה. אם לאדם יש חוסר ודאות והוא מלא בספקות, מה הסיכוי שהוא יצליח? התשובה: סיכוי קלוש. לעומתו, אדם שמאמין ויודע
בביטחון ובוודאות כי הקושי והחוסר שהוא כרגע מרגיש הם רק עניין זמני וחולף, והוא אופטימי ומאמין שתגיע תקופה טובה יותר, כי אז סיכוייו להצליח הם גדולים, והוא אכן מצליח להתגבר ולהגיע לתקופה טובה יותר.
שנית, ניתן ללמוד מנושא השמיטה גם על כוחה של ההפסקה (השמיטה / הויתור).
יש לזרוע - ולחכות. כלומר אם אדם רוצה לפתור בעיה מסוימת, להגיע להחלטה נכונה או למצוא דבר מה - עליו תחילה להשקיע מאמצים ("שש שנים תזרע" וכו'), אבל אח"כ כדאי לו לעשות "LET GO", כלומר להפסיק לחשוב על כך.
לוותר. להרפות. לשחרר. יש דרגה אלוקית שהיא למעלה מבינתך והיא כבר תדאג לך.
באופן מפתיע דווקא פעולה של עצירה / שמיטה / ויתור - היא זו שתגרום להצלחה ולמציאת הפתרון המיוחל. לפעמים רעיון טוב או פתרון מעניין עולים במוחנו דווקא לאחר
שהפסקנו לחשוב עליו ועסקנו בכלל במשהו אחר... שבת שלום.