משפט המפתח בניהול נכון של פירמה, הסתכם עד לא מכבר ב"השאת ערך הפירמה לבעלי מניותיה (STOCKHOLDERS)". אולם במדינות רבות משתנה הגישה הכלכלית ודיני החברות, והנהלת הפירמה נתפסת כאחראית לשרת את האינטרסים של מכלול בעלי הענין (STAKEHOLDERS). אין זה משפט הצהרתי בלבד, אלא שינוי מהותי של התפישה העסקית. לצד מחויבות הפירמה לבעלי המניות, יש לה מחויבות אף כלפי לקוחות, ספקים, נושים, עובדים ובני משפחותיהם, ואף לסביבה הכללית. אם אז דובר על אסטרטגיה ניהולית, עסקית או שיווקית - היום כבר מדברים גם על אסטרטגיה סביבתית. האסטרטגים של העולם העסקי משנים מעת לעת את המיקוד. בעבר התמקדו בנושאי המיחשוב, לאחר מכן בנושא הגלובליזציה, ובהמשך הדרך בנושאי תקשורת ותקשוב. באחרונה עבר המיקוד לשאלת העסק והסביבה.
בתחילת התהליך בשנות השבעים והשמונים הדגש היה בעיקר שלילי: אסונות סביבתיים שונים שהביאו לנזקים חמורים ולתביעות בסכומי ענק (התפוצצות בבופאל, האסון הגרעיני בצ'רנוביל, דליפת הדלק באלסקה, זיהומי האסבסט וכו') ובמקביל, נזקים כספיים ותדמיתיים שנגרמו לחברות בקשר ליחסם לסביבה החברתית (למשל, העסקת עובדים בתת-תנאים). חברות שנשאו בנזקים כספיים ותדמיתיים גדולים נאלצו לשנות את דרכן. רק בודדים החלו בתהליכים סביבתיים על בסיס ענין אידאולוגי של ההנהלה. עסקים בדרך כלל אינם "מתנדבים" להנהיג שינויים יקרים, אלא אם כן הם נדחפים לדבר על-ידי הרגולטור או על-ידי בתי המשפט. הנחת המוצא של רוב העסקים הייתה, שטיפול בנושאים הסביבתיים מחייב הוצאות כספיות גדולות ופוגע בשורת הרווח. במקביל, הצרכנים חששו שהוצאות מוגברות על הגנת הסביבה תבאנה לייקור המוצרים, והם לא היו מוכנים תמיד לשאת בעלות הנוספת. עמדות שליליות אלו הביאו להימנעות עד כמה שאפשר מטיפול בסביבה, והפירמות דבקו בעיקר בגישה של צייתנות לחקיקה ולתקינה, שחייבה אותם לנהוג בדרך מסויימת.
אבל יש בשורה: גישה זו הולכת כיום ונעלמת מהעולם העסקי. הפירמות הגדולות, אשר ספגו נזקים משמעותיים ונכנסו לתהליך שינוי מעמיק, למדו תוך זמן קצר כי התהליך מביא בסופו של דבר לחדשנות גדולה, מאפשר להן לכבוש שווקים חדשים, ומשפיע לחיוב על שורת הרווח בדוחותיהן הכספיים. ואמנם, חברה שנוקטת בגישה סביבתית מסוגלת להשפיע בכיוון של הגדלת הכנסותיה, על-ידי משיכת קהל צרכנים ומשתמשים התומכים בהגנת הסביבה, מאמינים במוצרים בריאים יותר, ומאמינים במדיניות חברתית הולמת. במקביל, מדיניות סביבתית הולמת מסוגלת להקטין את הוצאות הפירמה. פירמה כזו מסוגלת למשוך עובדים נאמנים יותר ובעצם בשכר נוח יותר (מי שעובד בתנאים מסוכנים ידרוש "תוספת סיכון"), החברה מסוגלת לחסוך עלויות משמעותיות (חסכון באנרגיה, בחומרי גלם, מיחזור חומרים משוכלל יותר וכו'), ואף עלות ההון של הפירמה עשויה לרדת. אם פעם מנהלים שאלו בחדרי חדרים למה לטפל בסיכונים סביבתיים מבעוד מועד, היום כבר ברור להם שלא רק שיש בזה תועלות לציבור, היום זה משתלם.
היום מתחיל להתבהר: פירמה שמצליחה בשורת הרווח אולם נכשלת בשורת השמירה על הסביבה, לא תשרוד לאורך זמן; מנהל מצליח שמתעלם מן הסביבה יתקשה לשמור על כסאו; פירמה שהיא ידידותית לסביבה היא גם פירמה שתשלב חדשנות, פירמה שתנסה לפתח תעשיה נקייה.
לכן אולי גם הגיע העת לשנות את הלשון ההסברתית בנושא. לחדול להשתמש בלשון הפחדה, בלשון איום אלא בלשון חיובית: אם תהיה ידידותי לסביבה, פשוט תצליח.