פעם הייתה אמירה לפיה רב ידוע מעולם לא שבר מחרשה הואיל ומעולם לא נדרש לחרוש. מי שאינו מעורב בחיים הפוליטיים אינו צריך להתמודד עם בעיות של שחיתות שלטונית. מי שנמצא במערכת הפוליטית ועליו לפלס את דרכו בה מלמטה, בדרך הפוליטית השגרתית, וללא מקדמים כמו נסיבות היסטוריות מיוחדות, זכות אבות ורקע חברתי מתאים, ימצא את עצמו מהר מאוד מתחבט בשאלה אם עליו למכור את נפשו לשטן השחיתות - או להפסיד.
נדמה לי - איני בטוח בכך - שהיה זה הסופר רומאן גרי שכתב בציניות שהטרגדיה בחיינו אינה בכך שאנו מוכרים את נשמתנו לשטן אלא שאין שטן שמעוניין לקנות אותה. הפוליטיקאים הם ברי מזל-אם ירצו למכור את נשמתם, לא יחסרו מועמדים שיתנו הצעות מחיר. הדילמה שלהם היא למי למכור ובאיזה מחיר וזו דילמה לא פשוטה שכן טעות בהחלטה עלולה להסתיים בכלא.
כאשר מועמד מבקש להיבחר בכנסת במסגרת בחירות מקדימות במפלגה שמספר "חבריה" 100,000 איש ולמועמד מותר להוציא 400,000 ש"ח במערכת הבחירות המקדימות, משמעות הדבר היא שמשלוח 2 מכתבים בדואר רגיל, לכל חבר מפלגה, ימצה את כל התקציב שלו. מה יישאר למודעות, לסטיקרים? לכריכים עבור הפעילים בקלפיות? ליועץ? לשכירת המשרד? ועוד הוצאות שבוודאי לא חשבתי עליהן כי מעולם לא התמודדתי בבחירות- אפילו לא לוועד הכיתה.
מה יעשה מועמד המעוניין להיבחר לכנסת במסגרת מפלגה מסוימת? האם באמת הוא יניח לכמה הוראות מגבילות לחסום לתמיד את דרכו לצמרת? אם המועמד אלמוני הוא בוודאי יאמר לעצמו שאין הוא נמנה עם נסיכי המפלגה, לאבא שלו לא קראו בגין, או מרידור, או לבני ואפילו לא בורג או דיין ולכן אם ברצונו להתקדם עליו לנקוט באמצעים נמרצים יותר מאלו שדיני מימון בחירות מקדימות מתירים.
בישראל נזקקים אנו לנסיכי יושר מוכתרים על-מנת לשמר את התקווה הכוזבת לפיה אפשרית פוליטיקה נקייה. בכל פעם נמצא לנו בביצה נסיך, או נסיכה, ומעניין שבתואר נושאים בדרך כלל נסיכי הליכוד. היו אלו בעבר דן מרידור ובני בגין וכיום זו ציפי לבני, אף היא נסיכת ליכוד מובהקת, שלא היססה להשתמש בזכות אבות וכן בשרותה הקצר במוסד ["ציפי לבני שם שהוא גם מוסד"]. מעניינת לא פחות העובדה שאיש מהנסיכים לא הוכיח את עצמו במבחן פוליטי ממשי כלשהו, ושניים אף כשלו במפורש בשטח הפוליטי. מדוע צומחים נסיכי היושר המוכתרים משורות הליכוד דווקא - זה נושא למחקר מעמיק ומרתק בפני עצמו.
אל תמהרו לתלות תקוות רמות מדי בציפי לבני, למרות מעלותיה הרבות והעלומות בעיקרן, היא עדיין לא עשתה דבר שיש בו כדי לרמוז שהיא מתאימה לתפקיד ראש הממשלה. התנהלותה בזמן מלחמת לבנון ולאחריה מעוררות תהיות קשות על התאמתה לתפקיד הבכיר ועל אומץ לבה הציבורי.
חזרנו לסיירת מטכ"ל וככל הנראה המאבק יהיה בין אהוד ברק ובנימין נתניהו. שניהם למודי חקירות משטרה וביחס לנתניהו הייתה המלצה משטרתית, שלא התקבלה, להעמידו לדין בעוון שוחד[פרשת עמדי]. שניהם למדו היטב את החוק וידעו כי על-מנת להרוויח, באופן חוקי, הרבה כסף, בזמן קצר להפליא, צריך לפרוש לזמן מוגבל מהפוליטיקה. בתקופת הפרישה הפוליטיקאי אינו "איש ציבור" ואין עליו כל מגבלות. הכספים שהוא מקבל אינם שוחד ואינם מימון בחירות בלתי חוקי.לאחר תקופת צינון כזו יוכל המועמד לטעון כי השתנה והפנים לקחים מכישלונותיו הקודמים ואנו נוכל להאמין לו כי אנחנו, משום מה, תמיד חייבים להאמין במשהו.
האמנם היתנקות?
היועץ המשפטי טען כי החברה הישראלית עוברת "תהליך של היתנקות". אני חושש ששיפוט המציאות של היועץ המשפטי לקוי, אולי בגלל שבילה את רוב חייו במשרדים ברחוב צלאח-אדין בירושלים. המחשבה כי באמצעות חקירות והעמדות לדין אנו נשפר את החברה הישראלית נכונה ממש כמו המחשבה שבאיסור פרסום מודעות על שירותי זנות ובמספר פשיטות מתוקשרות על בתי בושת ניתן לחסל את תופעת הזנות. בפועל נמצאות דרכי פרסום יעילות לא פחות ומספר בתי הבושת אינו פוחת כלל. מי שסבור שההשוואה בין הפוליטיקה לזנות אינה מקרית עושה כן על אחריותו הבלעדית.
הצעתי פשוטה - יש להתרכז בעיקר בצמצום הצורך בשחיתות השלטונית, בדרג השלטוני ובדרג הפקידותי, לבטל את הצורך של הפוליטיקאי בהוצאות גבוהות למימון בחירתו לתפקיד [כן גם ועדה מסדרת באה בחשבון] לקבוע תקופות צינון משמעותיות בין תפקיד ציבורי ותפקיד בשוק הפרטי ובעקר להיגמל מאשליות. כל הריטואלים הכרוכים בחקירות, הדלפות, מאמרים עיתונאיים מתלהמים, כתבי אישום [לפעמים] ואפילו כליאה של כמה פוליטיקאים במעשיהו, לא יבערו את השחיתות השלטונית בישראל ושלא יספרו לנו מעשיות. במקום מעטפות גדושות במזומנים נקבל מימון עקיף ומתוחכם שמשמש בדיוק לאותן מטרות.
גורם חשוב מאוד בבלימת השחיתות השלטונית הוא יציבות שלטונית. פוליטיקאי שנזקק להתמודד במערכת בחירות פנימיות אחת לשנתיים נדרש ליותר מימון מאשר מי שנדרש לכך אחת לארבע שנים. פוליטיקאי שחש כל יום כי כיסאו מתנדנד ישאף יותר לנצל את שהותו במסדרונות השלטון על-מנת לעשות לביתו. שלטון חלש הוא הפתח לשחיתות גוברת. כיום אנו עוסקים במרץ בהחלשת השלטון והקדמת הבחירות- על כך נשלם בשחיתות שלטונית בממדים גדולים יותר בשנים הבאות.