לא יצאו דקות ספורות מרגע שהוסר צו איסור הפרסום במוצאי יום העצמאות, עד שראש הממשלה אהוד אולמרט יצא אל מצלמות הטלוויזיה והצהיר, כזכור, שהוא מעולם לא לקח שוחד ומעולם לא הכניס אגורה לכיסו.
אולמרט נהג אז כראוי וכמצופה מראש ממשלה. כאשר ראש הממשלה מכחיש מייד ובתוקף חשד המיוחס לו, אין בידי הציבור כלים משפטיים לשפוט ולהכריע בעניין. זהו כידוע תפקידו המובהק של בית המשפט.
הכחשה ציבורית גורפת באותן נסיבות אמורה להניח את דעתו של הציבור - אלא אם כן הציבור נחשף לדבר מה הסותר את הכחשת ראש הממשלה ומכריע אותה על פניה.
אלא שמאז ההכחשה ההיא החל הציבור להיחשף בהדרגה גם לסיפורים בדבר חבילות של שטרי כסף מזומנים שהועברו לידיו של אולמרט אישית.
עד שבא האישור הכי רשמי לחשד האמור: פרקליט המדינה משה לדור טען בפני שופטי בית המשפט העליון כי ראש הממשלה חשוד בקבלת מעטפות של שטרות מזומנים מידיו של מוריס טלנסקי.
והפעם - בניגוד משווע להכחשה המיידית ההיא - אין הכחשה מצד אולמרט.
אהוד אולמרט האיש לא חייב להכחיש או להתייחס לטענתו של פרקליט המדינה בכל צורה שהיא, ובאפשרותו לנהל את הגנתו כראות עיניו.
אבל אהוד אולמרט ראש הממשלה לא יכול לשתוק - אפילו לא לרגע - נוכח הודעתו החמורה של פרקליט המדינה. השאלה כאן אינה משפטית כלל וכלל. זו שאלה ציבורית מובהקת.
ואגב, אין צורך שראש הממשלה יכחיש באופן מפורט את המעשה הזה המיוחס לו. מבחינה ציבורית די אם הוא יצהיר בשלב זה להד"ם - לא היו דברים מעולם.
כי גם כאן אין בידי הציבור כלים להכריע בעניין, ואם ההכחשה אינה נסתרת על פניה - על הציבור לחיות איתה.
ראש הממשלה לא יכול לדחות את ההכחשה של ההודעה החמורה הזו של פרקליט המדינה לימים אחרים.
ומה אם אולמרט אינו מכחיש? על המוסדות המוסמכים - ועל הכנסת במיוחד - לפתוח בהליכים להרחקתו מכהונתו ללא דיחוי.
אין לצפות ואין להרשות שהאיש אהוד אולמרט, במצבו, ישקול את עתידו על כיסא ראש הממשלה. אהוד אולמרט, מעמדתו כחשוד, אינו כשיר בשום אופן לשקול ולהחליט אם ומתי עליו להסתלק. כי אהוד אולמרט החשוד בפלילים ייאחז בכל זיז אפשרי ולא אפשרי כדי לדחות את הקץ או למלט את עצמו מפורענות.
והרי רק לאחרונה ממש היינו בסרט הזה עם משה קצב.
אם אהוד אולמרט האיש אינו מסיק את המסקנות הציבוריות הראויות - לא אליו יש לבוא בטרוניה על כך, אלא אל המוסדות הדמוקרטיים המוסמכים, שלמרבה המבוכה יושבים על ידיהם באפס מעשה.