("קשר גורדי": קשר מסובך שקשה להתירו, תסבוכת. בהקשרו ההיסטורי, הכוונה לקשר כה מסובך ועבות עד כדי כך שלא ניתן להתירו אלא על-ידי ביתוקו וחיתוך החבל ממנו נעשה הקשר).
השבוע פורסם ראיון עם בעלי חברת הביטוח אליהו, מר שלמה אליהו שכותרתו (במקור):
"משהו השתבש בניהול בענף הביטוח". התנהלותה של חב' ביטוח זו בענף תיקוני הרכב שונה מאשר זו של שאר חברות הביטוח, באשר היא אינה מעסיקה "מוסכי הסדר" ומחלקת התביעות שלה באופן כללי ומסורתי ממעטת להתערב בעבודה המקצועית של המוסך ובתעריפיו (אין הכותב מעוניין ו/או מוסמך להביע דעתו על התנהלותה הכללית של חברת ביטוח זו, לרבות מידת "הגינותה", ופרמטרים אלו כמובן ותמיד עומדים להכרעת הרגולטור והציבור).
מרבית חברות הביטוח מתעלות את מאמציהן על-מנת להרוויח פעמיים - גם מביטוח וגם מתיקוני רכב (להעביר לכיסן גם את רווחי המוסך) בטיעונים שונים ומשונים של הוזלת ה"תביעה ממוצעת", "עלות הפוליסה" וכד'.
הרווחים הכפולים הללו, גרמו לחברות הביטוח המנהלות כספי ציבור, לדור במגדלים ועל הקרקעות היקרות במדינה, להחזיק ציי רכב גדולים וככלל, לחיות ולנהל חיי בזבוז ופזרנות למנהלי ועובדי החברות.
עם כל חיי השפע, הפאר וניקור עיני הציבור המשתקפים לציבור מחד, מתנהל מאבק קשה של עובדי מחלקות התביעות נגד יצרני התיקונים בשוק (ראו:
מה משותף למרפאת שיניים ומוסך?) עד כי קיימת סכנה לקיומם העסקי של האחרונים.
השבוע דנתי עם שני מנהלי תביעות מחברות ביטוח שונות, אודות "ההאשמות" כי המוסכים גורמים לרווחיהם לצנוח מתחת למצופה מהם בענף הרכב/רכוש. אני סבור, ויודע זאת טוב ממני בעלי חברת הביטוח אליהו, כי בעיית הרווחיות של חברות הביטוח הללו אינה נעוצה בתעריפי המוסכים ו/או בתעריפיהם של מגזרים אחרים, אלא בניהול כושל בלבד של חברות אלה. ניהול זה בתוספת פיקוח רופף של המדינה, מאפשר לחברות הללו לבזבז משאבים ללא גבולות וללא צורך ישיר הקשור לעסקי הביטוח. בסופו של תהליך, הבזבוז המיותר מעמיס הוצאות רבות ואזי נדרש מנהל התביעות לענות על השאלה הלא נכונה, קרי - מדוע "איפשר" למוסכים, למרפאות השיניים, לזגגים וכד' לגבות עלויות הגדולות מאלה שצפה מנהל חברת הביטוח מראש. השאלה הנכונה היא, כמובן, לאן הולך הכסף.
ומה יעשה מנהל מחלקת התביעות לאור הדרישה לצמצם עלויות? - יפטר עובדים? יעביר את משרדי הפאר לאזורי ספר זולים? יצמצם את עלויות הדלק? צי הרכב יצומצם? יופחתו הטיולים בארץ ובחו"ל? תקציב תנאי השירות למנכ"ל ולעובדיו יצומצם? – לא נראה כך. נראה כי מנהלים אלה כבר לא יכולים לצמצם את רמת חייהם הנובעת מדמי הניהול אותם הם גובים מעמלנו. בור ללא תחתית זה הוא ששולח את השמאים (תוך הפעלת שיטות לחץ מגוונות) לצמצם את עלויות התביעה – צמצום הפוגע גם במוסך וגם במבוטח/צד ג' שפרנסתם ושרכושם משמשים "קורבן" למזבח החגיגות של חברות הביטוח.
אולי אינכם יודעים זאת, אך בחמש השנים האחרונות רכשו חברות הביטוח את "כל מה שזז" במדינה, בה בעת שציבור רחב המבטח את הונו ורכושו בנאמנות אצלן – נדרש לצמצם את עסקיו ואת רמת חייו. אני מפנה אתכם למדד אובייקטיבי ומדאיג של לשכת רואי חשבון המפורסם בידיעון הלשכה ושכותרתו: "החמרה בעמדה הפסימית". מדד זה נבנה באמצעות סקר שנערך בין רואי חשבון ובו האחרונים מעריכים את מצבם הפיננסי של לקוחותיהם בעתיד הקרוב. 53.9% מרואי החשבון שהשתתפו בסקר העריכו שמצב העסקים המלווים על ידם, יוחמר בחודשיים הקרובים (ניתן לקרוא כתבה זו במלואה בידיעון לשכת רואי חשבון).
והרי אצלנו ואצל לקוחותינו (לרבות נהגי המוניות, חברות ההובלה והציבור הפרטי), עלויות הדלק ועלויות המוצרים המופקים מנפט מעלים את רמת הוצאות התקורה של עסקינו וחיינו באופן ניכר ומשמעותי. חברות הביטוח מאידך לא מעוניינות, כפי הנראה, שהמשבר הכלכלי שאינו פוסח על כלל הציבור, יזלוג לעבר מפתנן ואנו שבים ומרגישים את נחת זרוען הכוחנית במוסכים (הפליא לעשות מנהל תביעות של חברת ביטוח אחת אשר הוציא לאחרונה מכתב לשמאים המזהיר אותם מ"לאמץ" את מחירי שעות העמל ומחירי החלפים במשק עד כדי סילוק מרשימת שמאי החוץ של אותה מבטחת).
חברות ביטוח "חושבות", לא אמורות לפגוע במצבם הפיננסי של אלה שלהם יש פוטנציאל לרכוש מהן ביטוח וכפי הנראה, לאור האמור בראיון עם מר אליהו, חברות הביטוח חשבו בטעות, כי יוכלו ליהנות מכל העולמות בעקבות הרפורמות שהפכו אותן ל"מעין בנקים".
מה שקורה בשוק הליסינג לדעתנו יקרה גם בענף הביטוח – הבועה מתחילה להיסדק ורצוי שחברות הביטוח ישובו לעסוק בביטוח טהור בו המוצר העיקרי שלהן הוא "הנזק". חברות ההשכרה והליסינג מנהלות כבר את ה"נזק" בעצמן ולא ירחק היום בו הציבור יאבד את אמונו ביכולתם של היושבים במגדלי השן (תרתי משמע) של חברות הביטוח, מלנהל את "נזקי" הציבור בצורה הגונה ומכובדת ולא כמנוהל היום – בצורה "חוגגת".
נוסיף לזאת את העובדה שבניגוד לקורה במדינות אחרות, לחברות הביטוח בארץ אין תרומה משמעותית בהפחתת נזקי תאונות הדרכים והן אינן נוקטות בפעולות חברתיות כגון מימון מחקרים, מבחני ריסוק לרכב וכד'. אדישותן החברתית בתוספת האמור לעיל אינה מוסיפה לתדמיתן ולאימון הציבור באופן ניהול עסקיהן בישראל.
עלינו לקוות כי חברות אלה והרגולטור עימן, יתעשתו בסופו של דבר ויעברו למסלול בו ישאפו, כמצופה מהן, להוות גורם מצמיח (כיאה לשוק ההון) ולא גורם משמיד.