על פילוסופיה ומוסר כליות

לצורך מאמר עיתונאי מותר לגייס את כל הטיעונים האפשריים כדי לנגח. מותר אפילו להתעלם מן האמת, לשכוח במתכוון אירועים מן העבר הקרוב והרחוק, ואפילו להיות בלתי אובייקטיבי לחלוטין. יאמר הפילוסוף שאין אובייקטיביות בעולם כפי שאין מוסר בפוליטיקה או פוליטיקה מוסרית. אליבא דה כל אלה המאמצים את התפיסה שאין פוליטיקה מוסרית ודאי מהלכים שאינם לרוחם הופכים מייד למושא מתקפתם. אינטלקטואל, ככל אדם בעל יושרה, חייב להביט מלמעלה, לנתח את האירועים לאשורם גם אם משקפיו מוטים על החוטם, ימינה או שמאלה. מאמרו של ד"ר רוזנפלד "קדימה עקומה מיסודה" (Ynet , 4.6.2008) הוא ניסיון פתטי לראות את הדברים מתוך זווית מאוד צרה תוך הסתכלות על המציאות דרך משקפיים פוליטיים מאוד מוטים לצד מסוים בכוונת מכוון. אין בכך אלא לפגום בתדמיתו האינטלקטואלית של כותב המאמר. מותר להיות תועמלן של כל מפלגה ובלבד שהגילוי הנאות עומד לנגד עיניו של אינטלקטואל. טענותיו של ד"ר רוזנפלד לגבי העדר קיומו של עמוד שדרה מוסרי למפלגת קדימה הן הכללות מסוכנות מאוד. קביעה זו חייבת לשמש בסיס להיקש לוגי פשוט: בלתי מוסרי, משמע בלתי ראוי, משמע בלתי רצוי, משמע אולי בלתי לגיטימי. מי שפוסל ולו בעקיפין מפלגה זו או אחרת שלא דבק בה שום רבב בלתי חוקי, זולת חשדות כבדים נגד העומד בראשה, פוסל את הדמוקרטיה. האם מוסר ופוליטיקה הן מילים נרדפות? יתכן ויש כאלה הסבורים שכן. לאלה מומלץ מאוד לבחון את הספרות הכמעט אין סופית העוסקת בכך. למרבה הפליאה, הסיכוי למצוא ולו מפלגה אחת שנהגה בהיסטוריה האנושית על-פי תורות המוסר הפילוסופיות הוא אפסי. מפלגה היא תאגיד או תלכיד של סך האנשים המרכיבים אותה. מעשיו של פרט זה או אחר בתוכה אינם יכולים להצביע על הכלל. קצפו של ד"ר רוזנפלד יוצא נגד גניבת הדעת של ראשי קדימה. זו טענה חזקה ורצינית, אלא שמקור התופעה הוא לא בהקמת קדימה אלא נטוע עמוק זמן בתולדות הפוליטיקה הישראלית, לפני קום המדינה ולאחריה. אין טעם למנות כאן את כל המעברים ממפלגה אחת לשנייה כי תקצר היריעה. יאמר רק שהפוליטיקאים בכירים ביותר בישראל כמו פוליטיקאים של הספסלים האחוריים, ראו לנכון לעבור ממפלגה אחת לרעותה, להיטמע בתוך מפלגות קיימות. מפלגת העבודה לדורותיה, הליכוד לדורותיו, מר"צ ומפד"ל, ישראל ביתנו, ישראל בעלייה ואפילו צומת הפכו לאכסניה פוליטית מכובדת עבור "פורשים" או אידיאליסטים נוסח דוד לוי או נתן שרנסקי ואחרים. ה"קלנטריזם" לא נולד אתמול ונראה שהוא יימשך כל עוד יש בישראל משטר פרלמנטרי. בשני העשורים האחרונים היו ארבעה ראשי ממשלה שנחקרו על מעשים שיש בהם כדי לעורר שאט נפש: ביבי, ברק, שרון ואולמרט. כולם הוכתמו על-ידי התקשורת ויצאו נקיים. אולמרט יצטרך להוכיח את חפותו. ואם מר רוזנפלד כבר מזכיר את מר בר און, הרי שלא היה תרגיל מסוכן יותר לדמוקרטיה מאשר אותה פרשה שמר רוזנפלד ודאי לא ירצה לזכור, "פרשת בר און-חברון". מי אם לא ראש הממשלה דה אז, מר נתניהו הוחשד במהלך שיש בו פוטנציאל לפוטש שלטוני? כל עוד שרון לא זז "שמאלה", הרי הוא היה אריק מלך ישראל. האם מר רוזנפלד ודאי זוכר היטב את מה שטענו אנשים מן השמאל על כך שמר שרון עוד ישתלט עם טנקים על הכנסת. ולא קרה. זאת ועוד; אם כבר, הרי כל אלה שהוזכרו על-ידי מר רוזנפלד כפורשי הליכוד, הם הרי פרי הבאושים של מה שהתהווה במפלגה זו משך שנים. גם מפלגת העבודה אינה נקייה מרבב מוסרי, גם לא מפלגות אחרות. זו הבעיה של הפוליטיקה הישראלית, כמו שהיא בעייתן של כל המפלגות בעולם. אך מכאן ועד ניסיון לשוות לטענות לגיטימיות בעד או נגד מפלגה אופי מדעי, הדרך ארוכה. ולבסוף הבהרה: כותב שורות אלה מעולם לא היה חבר מפלגה כלשהי ומעולם לא שימש שופר של גוף פוליטי זה או אחר. אין זו טענה הבאה להתפאר, אלא יש בה כדי לבוא ולטעון שהכול נכתב בידיים נקיות, תרתי משמע.