ממשלת ישראל דנה בתוכנית הכניעה לחיזבאללה, שעיקרה קבלת גופות שנפחו נשמתן לפני שנתיים תמורת הניצחון התקשורתי הגדול ביותר של החיזבאללה מאז חטיפת החיילים בהר דוב. כדי לסייע בתוכנית הכניעה גויסה התקשורת למופע של אחידות מרשימה (כמו לפני גירוש קטיף) עם משפחות הנרצחים לדורותיהן. כדי לסייע בתוכנית, תקפה התקשורת באופן מרוכז את הרמטכ"ל לשעבר, מפקד חומת מגן, שהעיז להרהר האם יתכן שמחירים מסוימים נזקם עולה על תועלתם.
כמו במשא-ומתן על הגולן, שבו המחיר לשלום ידוע מראש, בכל מיקוח על גופות חיילים שהותקפו בעוון יהדותם המחיר גם הוא ידוע מראש, ואיננו ניתן לערעור. תמיד ישראל תשחרר רוצחים שידיהם מגואלות בדם כדי שיוכלו לחדש את מסע הרצח בהזדמנות הראשונה. נשאלת השאלה מדוע תמיד זו מדינת ישראל ואזרחי ישראל שחייבים לשלם את המחיר, ומדוע לא להפוך את הקערה על פיה ולומר שאת מחיר החטיפה ישלם האויב.
הנה מספר הצעות שתפקידן לגרום לאויב לשלם את מחיר החטיפה והרצח:
א. ניתוק הטרוריסטים הג'יהאדים הכלואים בישראל מן העולם החיצון כדיוק כמו גולדווסר רגב ושליט.
ב. מסירת מידע אודות הטרוריסטים בדיוק במידה שאנו מקבלים עבור חיילינו.
ג. איסוף הנהגת הטרור בכל רחבי הארץ ושילוחה לחפש את הנעדרים והחטופים, בלבנון ובעזה.
ד. איסוף כל משפחות האסירים הטרוריסטים ושילוחן לחפש את הנעדרים והנרצחים בלבנון ובעזה.
ה. עצירת כל התנועה האוירית והימית מלבנון לצורך חיפוש הנעדרים.
ו. עצירת כל אספקת המים, חשמל, טלפון, דלק, מזון וכולי למחזיקים בגלעד שליט.
ז. התחלת חיפושים בעזה בשיטת אדמה חרוכה מן הגדר ופנימה, בכל יום מאה מטרים, עד שהשבוי שב לישראל.
ח. פגיעה בכל נושא נשק בעזה בשל החשש שיפגע בגלעד שליט.
ט. הגליית הנהגת החמאס מן הגדה המערבית, אל רצועת עזה על-מנת להשתתף בחיפושים.
י. הגליית הפרלמנט הפלשתיני לרצועת עזה כדי שיוכל לדון בכובד ראש בשחרור גלעד שליט.
כל הצעדים הללו במדורג וביחד תוך תביעה אחת ויחידה המסתברת לכל אוזן מערבית, השיבו לנו את הבנים. רק הפיכת הקערה על פיה, דהיינו גביית מחיר מן האויב, במקום מעצמנו תיצור את ההרתעה הדרושה, ותמנע את הרצח של כל חייל ואזרח הנופל בשבי הג'יהאד.