משטרת ישראל: קאובוי שממהר לשלוף

כרגיל במקומותינו, מתחילים מן הסוף, וכשנתקלים בקשיים, חוזרים להתחלה. כך גם פועלת משטרתנו היקרה. מי אינו זוכר את ה"פצצות" הסקופיות שהובאו אלינו מכתבי המשטרה, שהתמוססו כמו ארטיק ביום שרב. כאשר התפוצצה פרשת אולמרט, התרשמתי ביותר מן המונח המשטרתי, כי יש להם "הוכחות חזקות כמו בטון" אבל כעת צריך להוכיח שהבטון לא עשוי מניילון שהכינו בסין, אז נוסעים לארצות הברית לבדוק אם הבטון הוא בכלל בטון אולי הוא בכלל פלקל. הייתי מצפה שמשטרה רצינית תאסוף קודם כל את הראיות, וכשתהיינה מוצקות, תרוץ לספר לכל החבריא. אותו סיפור כבר חזר על עצמו בפרשת קצב, כאשר מחצית מאותיות האלף-בית השתתפו בחגיגה, ולאן הגענו? הציבור אינו חושש ממערכת אכיפת החוק, עקב התדמית הרעועה שהמשטרה עצמה יצרה לעצמה. גם אמינותה לא ממש משכנעת אותי, ההדלפות למיניהן מריחות לי כאילו יצאו ממכבש המטה הארצי. ניתן וחובה היא לדרוש כי המשטרה תהיה אמינה ורצינית ותעניק לנו תחושת ביטחון מקסימלית (כפי שהבטיח מר דיכטר, אז, בתחילת דרכו כשר), בינתיים הציון הוא נכשל.