ברוך בואך לישראל, אדוני ראש ממשלת בריטניה מר גורדון בראון. אחרי נשיא ארה"ב ונשיא צרפת, גם אתה מתכבד היום, יום שני, בהופעה מלכותית לפני נבחרי העם בישראל. כחבר-הכנסת לשעבר, הוזמנתי לישיבה החגיגית במליאת בית הנבחרים שלנו, שבה תישא דברים. הם יהיו לבטח ערבים לאוזן ישראלית, לרגל שנת העצמאות הששים של מדינתנו.
כבודו, אם תעיף מבט אל מעבר לספסלי הח"כים, אל קצווי האולם, בוודאי תראה כמה ח"כלים - לאמור, ח"כים לשעבר, שמוזמנים לכנסת בהזדמנויות חגיגיות שכאלה. לא תראה אותי ביניהם. אין לי, כמובן, שום דבר נגדך, אדוני ראש הממשלה. אתה מייצג מדינה, אימפריה אדירה במאה העשרים, שעד לפני ששים שנה שלטה על ארץ-ישראל.
להזכירך: נדרש מאבק אמיץ של אירגוני המחתרת היהודיים כדי להביא ליציאת בריטניה מארצנו, יציאה שנכפתה עליה בכוח, בלית ברירה, למרות שעל-פי כתב המנדט ועוד קודם לכן על-פי הצהרת הלורד בלפור, התחייבה ממשלתך דאז להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. ממשלותיכם, מר בראון, הפרו בזו אחר זו את ההתחייבות. אנשינו עשו מה שכל עם הכמה לחירותו במולדתו עושה - קם מרבצו, נאבק כארי, וכופה על השלטון הזר לקפל את דגלו.
אבי המנוח, היסטוריון והוגה-דעות, היה ראשון המורדים בשלטונכם בארצנו. הוא העריך את בריטניה ואת תרבותה הפוליטית, אך ביקש שגם לעמו יינתן מעמד עצמאי. הוא הושב ל-18 חודשי מאסר בכלא הירושלמי על הנהגת אירגון מחתרת אנטי-בריטי, כפי שנגזרו עליו בבית המשפט של הוד מלכותו.
כמובן - לא על שום כך איעדר היום מהישיבה שבה תישא נאום חגיגי-מדיני לאומה הישראלית. להפך, זוהי גאווה מאין כמוה לשבת במליאת כנסת ישראל, במדינת היהודים העצמאית, ולראות את נציג המעצמה הכובשת-לשעבר מברך את ישראל, אזרחיה, לרגל ששים שנות עצמאות, שהושגה במחיר דמים כבד, ובמאבק כפול - בצבא הבריטי תחילה ולאחר מכן בהדיפת צבאות ערב שפלשו לארצנו.
איעדר מן המליאה לא על שום חשבון העבר הרחוק, שכבר מזמן נסגר, אלא על שום ההווה העגום ביחסי בריטניה-ישראל, או ליתר דיוק יחסי שכבות נרחבות בחברה הבריטית כלפי ישראל וכלפי העם היהודי. ובכל זאת - תזכורת מן העבר: יש לנו חשבון היסטורי עם מעצמת המנדט לשעבר. היא עשתה הכל למנוע הגשמת הצהרת בלפור בדרכי שלום, היא נעלה את שערי הארץ לפליטים יהודיים מאירופה, היא ניסתה למנוע הכרזת עצמאות ישראל.
אנטי-ישראליות
ובחזרה להווה: אין זה סוד, כי בריטניה, שאתה מנהיגה בימים אלה, מובילה בהסתה האנטישמית שמקבלת ביטוי בעיקר אנטי-ישראלי. מה שהיה בעבר אנטישמיות גרידא, הוא היום גם ובעיקר אנטי-ישראליות. זהו נגע שפשה בכל רחבי היבשת הנאורה, אך במיוחד באנגליה ובלונדון בירתה הגאה.
מה ההסבר לכך? ישנה, מסתבר, לא רק שנאת יהודים מובנית, שחלקה עדיין ניזון מתחושת התבוסה שלכם ב-1948, כאשר אחרוני החיילים הבריטיים נאלצו לעזוב את הארץ. היא מוזנת ממספר גדל והולך של מוסלמים וערבים שהתאזרחו באנגליה ומפיצים את מורשת השנאה לישראל, את מיתוס "הזכויות" של "העם הפלשתיני" ואת "דיכויו".
האיבה על-רקע זה לישראל היא נחלת חוגים רחבים בעיקר באקדמיה הבריטית ובתקשורת, שמאז ומתמיד לא הצטיינה באהבת ישראל ובאיזון כלפי הסיכסוך המזרח-תיכוני. מקורה גם בסנטימנטים חבויים וגלויים מאז ומקדם בחברה האנגלית כלפי תרבות האיסלאם והמזרח. אין להאשים בכך את ממשלת בריטניה, בוודאי לא את ממשלתך, מר גורדון בראון.
עלי להודות בכאב, שחלק ממפיצי דיבת ישראל בבריטניה הם ישראלים או ישראלים לשעבר, אכולי שנאה עצמית. ובכל זאת, לבריטניה כתר בכורה בשנאת ישראל כיום בעולם המערבי, בין השאר מתוך רצון למצוא חן בעיני שליטי ערב.
הממשלה שאתה עומד בראשה יש בכוחה להילחם בתופעה ולנסות לצמצמה. תחת זאת, מאפשרים אצלכם לבתי משפט בריטיים להגיש צווי מעצר נגד קציני צה"ל על שום "פשעי מלחמה", ר"ל. מה פלא שרבים מאיתנו מדירים רגליהם מאדמת בריטניה באלה הימים?
אז נכון, נשמע היום מפיך, מר גורדון בראון, מלים פרו-ישראליות, אולי כמה מלות התנצלות על הקולות האנטי-ישראלים שגברו באחרונה ברחבי ארצך, אך אין די בכך. אני את מחאתי הצנועה, היומרנית אולי, עושה בדרכי שלי, בהיעדרותי מן המליאה.
אין אנו רוצים לשמוע רק מלים יפות בהזדמנות חגיגית זו. גם לא שוב הכרזות על "שתי מדינות לשני עמים", "חלוקת ירושלים" ו"הפסקת ההתנחלויות". אנו רוצים, כבוד ראש ממשלת בריטניה, יותר הבנה כלפי מצוקות ישראל, פחות חד-צדדיות כלפי הסכסוך הלא-פתור, ופחות קולות אנטישמיים שמזכירים ימים אחרים, אפלים, מקומות אחרים, ומעוררים בנו חלחלה ודאגה.
אדוני ראש ממשלת בריטניה מר בראון, אני בוודאי לא אחסר לך במליאת הכנסת, אבל מקווה שהמסר הזה יועבר אליך - אם לא באמצעות שורות אלה, כי אז על-ידי בני שיחך בממשלה ובפרלמנט הישראלי. אני מאחל לך ביקור מוצלח בפלשתינה-א"י, שהיא היום מדינת ישראל, גאוות העם היהודי.