התירוצים החביבים של "ייאוש מהמצוקה הכלכלית" או-"זעם על דיכוי החופש", כמו גם "מקרה של שיגעון זמני" כבר לא תופסים לגבי רצחנותם של שלושת השאהידים האחרונים בירושלים. לעומת זאת, פס הייצור שלהם גלוי לעין, כולל תחנות ההתחלה שלו. חיסול תחנות אלו - באמצעים חוקיים בהחלט, וללא הפעלת כוח צבאי - יכול לצמצם את ייצור השאהידים החדשים למינימום ולטווח ארוך. אז מה מפריע לעשות זאת? משהו שיתכן רק במדינת היהודים: יקירי הממסד הישראלי עומדים כחומה בצורה להגנת אותם פסי ייצור, ואף מתפארים בזה בעולם - כהוכחה לתרבותם "הנאורה והמתקדמת".
מאז הסכמי אוסלו, שנתנו לפלשתינים ערוצי שידור ומערכות תקשורת, שנועדו "לקדם את השלום", מנוצלים אמצעים אלה - להפצת תעמולת זוועה נגד ישראל והעם היהודי. הכול כשר אצלם: דרשות של מטיפים דתיים הקוראים, בשם האיסלאם, לרצח יהודים, הסתה בדיבור, בכתב, ובקריקטורות נגד ישראל, הפצת שקרים נבזיים על ישראל, וכמובן - האמצעי הבדוק לאורך ההיסטוריה היהודית - של עלילות דם. גם דוח ועדת השופט אור הסביר כיצד עלילת דם כזו ("רצח הילד מוחמד א-דורה") הוציאה המון של ערבים מתפרעים לכביש, וגרמה להריגת 13 מהם. ומערכת זו, של הסתה בלתי מופרעת, חורגת מגבולות הארץ ומגייסת את כל מופרעי העולם לפגוע ביהודים ובישראל, בכל דרך אפשרית.
שום מדינה נורמלית לא הייתה משלימה עם מצב כזה, והייתה מוצאת דרך לחיסול מוקדי ההסתה - בטוב או ברע. אלא שאנחנו החלטנו להיות העם המובחר, ובו שכבות האליטה בפוליטיקה ובתקשורת מחויבות למנטרות של "חופש ההבעה" ו"חופש הדיבור". וכך הן מגינות על פסי הייצור של השאהידים, שהולכים ומתרחבים.
מניסיון אישי בחשיפת עלילת הדם של מוחמד א-דורה, נוכחתי איך יקירי התקשורת ומערכת המשפט של ישראל נעמדו כחומה בצורה להגנת מפיצי העלילה השפלה. ראינו גם איך שופטת ביהמ"ש העליון נתנה גיבוי למפיץ עלילת הדם בסרט על "הטבח בג'נין", ואין זה מקרה שמכס המשפט היא נחתה ישר לכס נשיאות מועצת העיתונות. ובימים אלה קראנו בעיתון על "ערב הזדהות" עם אותו במאי של סרט ההסתה "ג'נין ג'נין" (שגם ביהמ"ש לא יכול היה להתעלם מהשקרים שבו), בהשתתפות יקירי התקשורת: גל אוחובסקי, איציק ויינגרטן, שמרית אור ויואב גולדרינג. וזה אחרי שבית המשפט מצא דרך מתוחכמת לשלול מהלוחמים שנפגעו מההשמצה - את זכותם לתבוע את המסית-השקרן לדין (כאן המקום להזכיר שחבריהם של אותם לוחמים נהרגו בג'נין בגלל שיטת לחימה שנכפתה עליהם כדי לא לפגוע ב"חפים מפשע").
שלטונות מלזיה (המוסלמית) לא היססו להתקין מצלמות טלוויזיה במסגדים, כדי למנוע דרשות של הסתה. אך אצלנו - "חופש הדיבור" ו-"חופש ההבעה" חוגגים ללא מעצורים. וכל עוד זה יימשך כך, נקבל עוד ועוד שאהידים, שהינם קו-פרודוקציה של תעשיית השנאה האיסלאמית ו"הנאורות הפוליטית" של יקירי הממסד בישראל.
אז הנה עצתי למפכ"ל המשטרה: חסוך למשטרה ולשב"כ את המאמץ המודיעיני לגלות את הקשרים הסודיים של השאהידים שנהרגו עם ארגון כזה או אחר. פס הייצור שלהם לא זקוק לארגון. קבל מאגף המודיעין שלך רשימה של כל מוקדי ההסתה, וארגן פשיטה מתואמת עליהם, בה ייעצרו כל המסיתים המקצועיים, על ציודם, ויועמדו למשפט. גם החוקים הקיימים מאפשרים לשפוט אותם ולהפסיק את חגיגות ההסתה. אתה תציל כך את חייהם של הקורבנות המיועדים של השאהידים העתידיים, אם כי תיאלץ לספוג מטר של גידופים מיקירי התקשורת שלנו. זה אולי לא נעים, אך לא מתים מזה. עובדה: אני נשארתי בחיים גם אחרי שההשמצות עלי הגיעו לפרוטוקולים של הקונגרס האמריקני.