חסרי 'ליבה'
לפני ימים אחדים התקבל בכנסת חוק 'הישיבות הקטנות', ככינויו בתקשורת. החוק מתקצב את החינוך החרדי בגילאי התיכון גם אם הוא חסר 'ליבה'; מדינת ישראל הממלכתית פורשת חסות וכנפיים ותקציב גם למוסדות חינוך חרדיים ללא לימודי מתמטיקה ואנגלית, וללא שיעורים באזרחות, בספרות ובהסטוריה לפי המתכונת המקובלת בזרמי החינוך הממלכתיים הותיקים.
ותהום הארץ! (עדיף: ויהום עיתון 'הארץ'): "המדינה לא צריכה לתמוך בנבערים! די לנו ברמת ציונים נמוכה של בני הנוער במבחני מיצ"ב ובתחרויות בינלאומיות במתמטיקה, פיסיקה ומחשבים אל מול אומות העולם! האם נגדל על חשבוננו פרימיטיבים?" והמהדרין מוסיפים: 'ולא זו בלבד שה'ילידים' החרדים הם חסרי תרבות וערכים אירופאיים, אלא שהם גם מנציחים את דלותם; אינם משתכרים די למחייתם ובתנאי רמת החיים, גודל המשפחה ואיכות הדיור שלהם לא ניתן להעניק השכלה ראויה לילדים'. והמסקנה: 'צריך לתרבת אותם, להעניק להם 'חינוך מחדש', לאלץ אותם להתפתח ולהסתגל לחיים המודרניים הנאורים!' (ולמי שלא יודע או לא מבין מדעתו: הציטטות אינן מדוייקות. הן נועדו לייצג את רוח הדברים).
מן המפורסמות לקוראי מדור זה כי אינני נמנה על המגזר החרדי, לפחות על-פי זכות ההגדרה העצמית. לא אחת מתחתי בקורת על התנהלות הלכתית או מנהגית בשבט זה אשר זכו לשבט בקורתי. והנה הפעם אני 'עומד מצד הכלה', ומסנגר על החוק ועל עקרון הליבה שלו:
אין לאנוס תרבות! גם לא באמצעות שוט תקציבי. גם אם אינני מסכים להשקפה החרדית הרווחת, המחרימה עד חרמה את כל מה שמכונה 'השכלה כללית' ו'תרבות המערב' - אני מתנגד בתוקף לכפייה תרבותית שהיא לא פחות מ... כפייה דתית.
היינו בסרט
במדינת ישראל חווינו מהלכים של 'כפיית תרבות' וכבר היינו בסרט הזה. בראשית שנות המדינה לוותה קליטת יהודי צפון אפריקה, ולא רק הם, בהלעטת מנת 'ישראליות' במצקת גדושה. גם בתוככי הציבור הדתי, ובודאי החרדי, הייתה נטייה לאַשְכּנז את בני עדות המזרח, מתוך עמדה של מעין 'עליונות תרבותית', כביכול. מושג 'כור ההיתוך', שהיה דגל קיבוץ הגלויות, הפך למילה נרדפת ל'אשראלת' (מלשון: דחיפה ל'ישראליות') העולים והעלאתם לרוממות תרבות ה'ותיקים'.
עם פרוץ גלי העליה הגדולה (כמיליון) מחבר העמים (רוסיה ובנותיה), ובצידה העליה הקטנה יותר מאתיופיה (כמאה אלף) - נעשו ניסיונות מוטעים 'לאשראל' אותם, ולנווטם לתרבות הישראלית. גם אם נחשוב שכך נכון וראוי ו"לטובתם" - ויתכן כי יש אמת בכך - אין דרך לכך! תהליכים תרבותיים וחברתיים אינם ניתנים לכפייה, ואפילו לא לשידול ולהטפה. העליה הרוסית התמרדה ופיתחה זרם רחב של תרבות רוסית סגורה הבזה לעתים לזו הישראלית. אכן, לא מעט מקרב עולי פזורות שונות השתלבו לחלוטין ו'נטמעו' בהוויה הישראלית הדומיננטית. כך אירע גם למזרחיים רבים השוחים בטבעיות במוסדות חינוך, בבתי כנסת ובבתי-מדרש אשכנזיים - אבל להכריח? הס מלהזכיר.
ברוח גישה זו משבח אני את יוזמי 'הזרם השלישי' בחינוך הממלכתי, שאף הוא הוכרז לאחרונה, הנועד להעניק 'מנת יהדות מוגברת' גם בבתי ספר חילוניים שיבחרו לזרום באפיק זה. מסלול זה עדיף על פני חלופה שהוצעה: להזריק בצו מגבוה לימודי יהדות בעורקי כלל מוסדות החינוך הממלכתי בישראל, כ'ליבה' הכרחית. אין דרך לכך; הלומד בעל כרחו חזקה עליו שלא יקלוט דבר; ואם יקלוט - במהרה ישתכח תלמודו; ובכל מקרה יתמרד ויפתח רגשות 'אנטי'.
פטרונות בעידן הפוסט?
מעבר לשאלת המהותית של "ליבת השכלה - כן או לא?", מתקומם אני על נקודת המוצא האדנותית (=הפטרונית) המונחת ביסוד הכפייה התרבותית הקבוצתית, המגזרית. מקובל עלי כי המדינה רשאית למשל, וכך עושה, לחייב הורים לשלוח ילדיהם למוסדות חינוך, ומעמידה קציני ביקור-סדיר "וכשילין של ברזל בידיהם" לענוש את המשתמטים, כולל מקרב ההורים. מאידך, המדינה אינה יכולה לכפות נוהל דומה על מגזר שלם, על אוכלוסיה בעלת השקפת עולם שונה. אם יתפתח החוג המעדיף כי הילדים ילמדו בבית, באמצעות ההורים או קלטות ואינטרנט, גם אם אני מאד נגד (בעיקר מסיבות חברתיות) - לא אתמוך בכפיית מסגרות חינוכיות.
דווקא העולם המודרני משאיר מרחב מחיה לקבוצות וליחידים שאינם זורמים עם כלל הציבור, ומעדיפים צידי דרכים. מנקודת מבט זו המגזר החרדי נמצא משכבר הימים בעידן הפוסט-מודרני.
נקודת מבטנו הופנתה היום ל'השכלה'. נושא דומה מעסיק את מותחי הבקורת כלפי החרדים - הנושא הכלכלי: "אינם ממצים את כח העבודה הגלום בהם"; "נופלים למעמסה על תקציב המדינה"; "עניים מרצון" וכד'. לא דנו כאן בשאלה זו, הקשורה בטבורה לשאלת החלופה; האמנם רבבות חובשי בתי המדרש לומדים ותורתם מתברכת? מכל מקום, ההערה ה'אדנותית' תקפה גם לסוגיא זו:
הניחו להם!