בימים אלו קיבלתי בדואר את חוברת ההשתלמויות של הסתדרות המורים לשנת תשס"ט. החוברת כללה 56 עמודים. חמישה עמודים הוקדשו להשתלמויות המאורגנות על-ידי הסתדרות המורים, עמוד אחד לכל מחוז. בעיון מדוקדק יותר התברר שמחוז תל אביב זכה לשני עמודים זהים. בקיצור, בחוברת של 56 עמודים היו ארבעה עמודים המוקדשים להשתלמויות המאורגנות על-ידי בית הספר המרכזי להשתלמות מורים של הסתדרות המורים.
מה היה בשאר 51 עמודי החוברת? ניחשתם נכון – פרסומות. חלקן היו מודעות מטעם מוסדות וגופים העוסקים בחינוך ובהשכלה המציעים את מרכולתם. בשאר העמודים היו מודעות פרסומת לגופים מסחריים שונים ומגוונים, כולם מציעים סחורות ושירותים למורים ולבתי הספר. הסתדרות המורים הפכה לסוכנות פרסום. ניחא, צריך גם להרוויח כסף כדי לממן את שיווק 'אופק חדש'.
מתוך החוברת גלש דף פרסומת קטן שאחת מכותרותיו משכה את תשומת לבי: "תרגום התנ"ך לעברית בת ימינו פסוק מול פסוק". האם עד כדי כך רמת התלמידים ירדה עד שהם אינם מבינים את שפת התנ"ך וזקוקים לתרגומה לעברית של ימינו? ואולי מדובר בהוראת תנ"ך לעולים חדשים?
התאור בהמשך הפרסום הסביר הכל.
"תנ"ך [...] לבתי הספר יקל על התלמידים את הבנת העברית המקראית ויאפשר להם להתענג על יופייה של הלשון המקראית ועל עושר דימוייה. קריאת הטקסט המקראי, ובצדו התרגום, יקרבו את התלמידים אל הנכס הרוחני הגדול של עמנו". עכשיו הבנתי. כדי לעזור לתלמידים דוברי עברית מלידה "להתענג על יופייה של הלשון המקראית" הם צריכים תרגום של העברית המקראית לעברית של ימינו.
אחרי ההדרדרות של רמת התלמידים בישראל במתמטיקה ובפיסיקה, ואחרי הקשיים המרובים שיש לילדינו החמודים בלימוד השפה האנגלית, ואחרי שלימוד התנ"ך צומצם למינימום והגיע כבר אל מתחת הקו האדום, מה הפלא שילדי ישראל זקוקים לתרגום שפת המקרא לעברית של ימינו? ואולי יסבירו לי יוזמי הפרויקט כיצד יתענגו התלמידים על יופיה של הלשון המקראית אם יקראו את הגירסה העכשווית של הטקסט המקראי?
אני זוכר שכשלמדנו אנגלית בבית הספר נהגנו לכתוב את תרגום המלים לעברית בכתב יד בין השורות בטקסט האנגלי. קראנו למעשה את התרגום לעברית ולא את האנגלית ובכך עצרנו בפועל את לימוד האנגלית. לימוד תנ"ך באמצעות תרגום העברית המקראית לעברית של ימינו תוריד את לימוד התנ"ך אל מתחת לקו השחור.
בבית הספר היסודי 'יבנה' ברעננה שבו ביליתי שמונה שנים מאושרות בשנות ה-50', היו תלמידים מכל הגלויות. גם המורים היו בחלקם עולים חדשים. עד היום שגורים בפי פרקים שלמים, פסוקים ומטבעות לשון שלמדנו בעל פה באופן טבעי משום שמורינו לימדו אותנו להתענג ולהעריך את יופייה של הלשון המקראית. לא זכור לי שהיה צורך לתרגם את הלשון המקראית לא לעברית עכשווית ולא לכל שפה אחרת כדי להביא אותנו, צברים וילדי עולים, להבין ולהעריך את הלשון המקראית.
כשחודשה הלשון העברית כשפת דיבור לפני למעלה ממאה שנה, התגאינו בכך שאנו, כמו אבותינו, מסוגלים לקרוא ולהבין את התנ"ך בן 3000 שנה. יש לי חדשות ליוזמי הפרויקט. גם הילדים היום מסוגלים להבין ללא קושי רב את הלשון המקראית. השאלה היא האם המורים של ילדינו מסוגלים ללמד את התנ"ך בלשונו המקורית? ואולי זהו האתגר לפני הסתדרות המורים – להכניס לרשימת ההשתלמויות גם את הנושא 'הוראת תנ"ך בלשון המקרא'.
"תרגום" התנ"ך לעברית של ימינו והוצאתו לאור כטקסט לימוד לגיטימי בבית הספר הוא בושה.