מעיון בפסקי דין בענייני תעבורה, עולה הקביעה החד-משמעית כי על הנהג לנהוג בהתאם לתנאי הדרך, ואין לו לתלות אשם במבנה הכביש, צורתו, מצבו ותכנונו. אלה היו במקום לפניו, הם מצב נתון, והוא - החולף בדרך, צריך להסתגל אליהם, קרי; להתאים את מהירותו ומסלול נסיעתו לתנאי הדרך, ובכלל זה בחירת הנתיב המתאים לנסיעה.
סעיף 35 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 קובע כי הנהג ישתמש, ככל הניתן, בנתיב הימני ביותר המותר לתנועת הרכב שבו הוא נוהג. בהמשך, סעיף 47 קובע כי עקיפה תתבצע אך ורק מצדו השמאלי של הרכב הנעקף, למעט מקרים מיוחדים. שני סעיפים אלה יוצרים היררכיה ברורה בבחירת נתיב הנסיעה; כל עוד הדרך פנויה, יש לנהוג בנתיב הימני ביותר, ומותר לעבור לנתיב השמאלי אך ורק לצורך עקיפה. כלל פשוט ובסיסי זה - נלמד בכל בית ספר לנהיגה, אך לא מיושם בתרבות הנהיגה הישראלית, וראה בעניין זה ת"פ 7083/06 מדינת ישראל נ' אריאלה גולני בבית משפט לתעבורה בעכו (שופט: יעקב בכר), שם הואשמה נהגת בעבירה על סעיף 35 לתקנות התעבורה גרידא- ללא הקשר של תאונה או כנלווה לעבירה אחרת.
להיררכיית הנתיבים יש חשיבות רבה. הנהג הרגוע יזכה לשקט מצופרי הנהגים הסובבים אותו, הנהג שממהר יזכה לעקוף בנתח בנתיב אחד את כל אלה שלא אצה להם הדרך, ללא "זיגזגים" ובמינימום של סיכון. מכאן ועד שקט בכבישים הדרך מתקצרת. השאלה הנשאלת ברורה כשמש: מדוע חוק כל כך פשוט - אותו ניתן לשנן בשלוש מילים; "נהג, סע בימין"- לא מיושם בארצנו - למרות האכיפה המאיימת תוצרת משטרת ישראל?
יש שיטענו כי האכיפה המשטרתית מתרכזת בעבירות המוגדרות כ"עבירות איכות" (עבירות שגורמות נזק כבד לרשיונו ולכיסו של "עבריין התנועה"), יש שיאמרו שהענישה קלה מדי ויש שיאשימו את חוסר התרבות בכבישים הישראלים. כל אלה, ועוד, אינם מספקים את התשובה הראויה, שכן - נהגי ישראל נוהגים דרך קבע מעל המהירות המותרת - למרות האכיפה, נוסעים שתויים - למרות הענישה, והתרבות האמורה אינה ייחודית לאנשים שאינם מתורבתים כדרך חיים.
הסיבה העיקרית לכך שכל כך קשה לנהג הישראלי לשמור על הנתיב הימני היא שאין נתיב כזה.
ראו נא את כבישי ארצנו - אם תנסו, אפילו פעם אחת, לנסוע רק בנתיב הימני לפי דרישת החוק, עד מהרה תגלו כי הנתיב הימני ביותר, בו אתם נוסעים כחוק - נעלם לנגד עיניכם, לרוב ללא התראה מוקדמת, תוך יצירת סיכון ממשי. לפתע הוא מתמזג שמאלה ומתאחד עם הנתיב השני מימין, וכעת עליכם לעבור נתיב - פעולה הכרוכה בטרחה לא מבוטלת ובסיכון. לאחר מכן תגלו לפניכם אוטובוס העומד בתחנה ומוריד נוסעים... ושוב עליכם לעבור נתיב או שתגלו, כי ללא סיבה מוצדקת, התווסף לו נתיב ימני חדש, ואתם - שנסעתם בקפידה בנתיב הימני, הפכתם לעברייני תנועה מבלי שעשיתם דבר.
האם פלא הוא שרוב הנהגים מעדיפים את הנתיב האמצעי, זה שממשיך ללא הפרעות כמעט לאורך כל הדרך?
עוגן תכנוני
במצב נורמטיבי, יש קשר ישיר ומחייב בין תכנון מוצר כלשהו, לבין חוקי השימוש בו. לדוגמא; את מגרש הכדורגל מתכננים על-פי חוקי הליגה, ומגרש שלא עומד בדרישות אלה - לא יארח משחקים. מהנדסי רכב עמלים רבות על התאמת תכונותיו השונות של הרכב החדש לנוחות הנהג והנוסעים - תחת מגבלות התקינה במדינות השונות. פשוט, לא?
כך צריך להיות גם תכנון כבישים- בהתאם לתקנות התעבורה. למעשה, הנתיב היחידי שהוא מחויב המציאות - הוא הנתיב הימני - ויש להעדיף את רציפותו והמשכיותו על פני כל יתר הנתיבים האחרים - כ"עוגן תכנוני". יתר הנתיבים - צריכים להתווסף לו כנתיבים משניים.
נתיב תחבורה ציבורית? - בנפרד.
הוספת נתיב בכיוון התנועה? - מצד שמאל בבקשה, לא מימין.
התמזגות נתיבים? - להשאיר את הנתיב הימני ביותר כנתיב בעל זכות הקדימה.
עוד ראוי כי יסומן הנתיב הימני ביותר כנתיב העיקרי, ובכך לבטל כל ספק לגבי בחירת הנתיב הנכון.
תכנון מוקפד יביא לשינוי אשר יקל על העומס בכבישים, ומבלי משים, תרבות הנהיגה הישראלית תקבל פן חיובי. הנתיב הטוב וה"משתלם" ביותר לנסיעה יהיה תמיד הנתיב הימני, ומי שרוצה לעקוף יעשה זאת במסגרת החוק - משמאל. תחת חוקי תכנון אלה צריכים להתבצע תכנונם וביצועם של הכבישים, בין אם מדובר בתכנון של כביש חדש לגמרי ובין אם מדובר בשינוי זמני של חלוקת הנתיבים לצורך שיפוצים.
חברה קבלנית הבונה בניין למגורים, מסחר ולכל צורך שהוא, מחויבת כי הבניין יעמוד בכל דרישותיה של חקיקת המשנה - המציבה דרישות לגבי תכנונו ואופיו של הבניין. מן הראוי כי חקיקת משנה מעין זו תתקיים גם לגבי תכנון וביצוע של כבישים- כבישים שהאזרחים קונים מהמדינה באמצעות תשלום המיסים.
ובינתיים, עד שהגאולה תבוא, קל לזכור; אם אתה לא עוקף, תעבור לימין.