שינוי שיטת חישוב העמלות בבנקים מקומם יותר מאשר המצב שקדם לו. מספר העמלות, לרבות כאלה אשר חלק הארי מלקוחות הבנק, מי שמכונים "משקי הבית הקטנים", בלאו הכי לא נזקקו לשירותים שבגינם הבנקים גובים אותן, צומצם. אליה וקוץ בה, כמאמר הפתגם: עלותה של ליבת העמלות החדשות בכלל וזו המכונה "עמלת פקיד" בפרט האמירה. היוקר שלה מרתיח את הדם, אשר ההודעה על העלאתה הקפיאה אותו. אין שום הצדקה לגביית שישה שקלים ואף יותר מפעולה פשוטה, מהירה, צ'יק-צ'קית, של פקיד או פקידה, אשר בהקלקה אחת או שתיים, מבצעים חיש קל את הפעולה המבוקשת.
יש פעולות שהלקוח יכול להוזיל את עלותן באמצעות שימוש שהבנק מאפשר (תודה, תודה מקרב לב) לבצע באינטרנט אבל יש פעולות שלא ניתן להוזילן בגלל ההכרח להיזקק לשירות פיזי של פקיד או פקידה: פעולה שיש לגשת לבנק (להמתין בתור ולהתעצבן בתוך הסניף) כדי לבצע אותה. הפעולה הזו עולה ללקוחות ביוקר שערורייתי.
עמלת פקיד אינה שוד אבל היא גזל. היא עושק. היא טבועה בחותם של אי הצדקה משוועת. היא גרועה מריבית שלילית גבוהה, נשכנית כשלעצמה, בעיקר בשל שרירותה: מדוע שישה שקלים? ככה. עובדה. מה תעשו? כלום, נשלם ונתקומם אבל גם הזעם שלנו, הלקוחות, הטבעי, המובן, הלגיטימי, האנושי, לא יעלה ולא יוריד. הבנק כמנהגו נוהג. אדם לעמלה יולד.
שינוי מתכונת העמלות ויצירת התעריף החדש שלהן יאיץ את התרוששותם של רבים. הזעם של מי שאימת העוני וחרפתו מאיימת עליהם מצטבר. הפקידים סופגים לא אחת, על לא עוול בכפם, את תוצאות התרפטותם של עצביהם הרופפים של הלקוחות; את צעקותיהם, את שוועתם, את זעמם, את קללותיהם, את עלבונם ותחושת השפלתם. את כל דואר הזבל שהצטבר בסל האשפה שבתוכם הם משגרים, על פה, בדואר אקספרס, אל הפקידים.
לשינוי מבנה העמלות וממילא גם תעריפיהן עשוי להיות הסבר אחד הגיוני: תאוות ממון בלתי מרוסנת של ראשי הבנקים גם אם התעשרותם האסטרונומית היא על גב הציבור ועל חשבונו - תרתי משמע. כאשר אנחנו שומעים וקוראים על רווחי-העתק הרבעוניים של הבנקים, רובם ככולם, אנחנו מזהים חלק ממקור ההתעשרות הזו. מטילי-הזהב היקרים להחריד מצויים במכרה הזהב של הבנקים, אשר אנשיהם עוסקים במלאכת כרייתו גם בעומק הכיסים החשוכים והחצי-ריקים שלנו.
השיטה ששונתה הייתה סבירה ואנושית לאין שיעור מהשיטה החדשה, העושקת וגוזלת מאתנו, הלקוחות, את מיטב כספנו, הכסף אשר על צבירתו רבים מאתנו עובדים הרבה וקשה, לא אחת, לא פעם עד כלות כוחם, חיילים אילמים בצבא הבנק, עבדיו הנרצעים של בצע הכסף שלו, בשר התותחים של רווחיו המופלגים.
על מה עמלה? סליחה, עמלה? על מה?