הבעיה שלנו היא שלא אכפת לנו, ופתאום 'זה לא עניינו'. ובו בזמן שאנו מתעלמים, המשטר הסיני מבצע מעשי זוועה. מאות אלפי סינים כלואים במחנות עבודה ו'חינוך מחדש' שם הם קרבנות להתעללויות פיזיות ונפשיות קשות ביותר. חלקם משמשים כספקי אברים לכל דורש. כיצד? פשוט כורתים לאסירים את האבר המבוקש ללא הרדמה, סתם כך וללא כל סיבה ומעבירים אותו לכל המרבה במחיר. אסירים מסתובבים עם אברים קטועים ורבים מהם מתים זמן קצר אחרי ה'ניתוח' שעברו.
ודאי חשבתם שמדובר בהיסטוריה, הרי היום העולם לא ישתוק נוכח מעשי זוועה קשים כל כך. האומנם?! לא רק שמעשים אלו מתרחשים ברגעים אלו ממש, אלא הם נעשים במדינה המארחת את האולימפיאדה! בה משתתפים נציגי הארצות המתקדמות והנאורות!
מאות אלפים מעונים מושפלים ומדוכאים, ומי מאיתנו זועק מרה? ולמי מאתנו אכפת מספיק? וכיצד נהגו האומות עת רצחו ועינו את בני עמנו? ומדוע כעסנו כל כך נוכח שתיקתם הנוראה? ציפינו, ובצדק רב, שכשמתבצעים מעשי זוועה יקומו אבירי הצדק, אנשי השוויון לכל, רודפי החירות הנעלה, ונושאי דגל המוסר וישמיעו קולם ברמה, יזעקו יקרעו קריעה, ויחושו לעזרת הנדכאים, הכרותים, הנשרפים והמעונים.
אך בעת אכילת הגרזן, בעת עינוי בני עמנו, ישבו כל אותם אנשי מוסר בסלון ביתם וסעדו לבם עם בני משפחתם, ובעת הארוחה אמרו: "הרי איננו באמת יודעים מה קורה שם", "אולי זה לא באמת נורא כמו שמספרים", "הרי היהודים מן הסתם אינם תמימים כל כך". וכך פטרו עצמם ממלחמה, וכך שתפו פעולה עם הרוצחים, וכן את דמנו נתבע מידם:
"ואוכל הגרזן בימים ובליל, והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום
לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל
לעמוד יום אחד בפוגרום. לעמוד יום אחד, יום אחד
ויחידי במקום שעומד בו שנים כמו גדי
ילד קט,
אלמוני,
יהודי.
ורבה דאגה לתמונות ופסלים
ואוצרות אומנות פן יופצצו.
אך אוצרות אמנות של ראשי עוללים אל קירות וכבישים ירצצו."
(מתוך 'אתה בחרתנו' מאת: נתן אלתרמן).
והאב הנוצרי לא יצא מהיכל לעמוד יום אחד בפוגרום, וכעת איה היהודי? איה קול הצדקה? איה קול האמת והשלום? גם היום יושבים אנשים בביתם ואומרים: "מספיק יש לנו צרות עם הערבים, עם הממשלה, עם העבריינות והסמים, לך תארגן הפגנה לתקון עמנו, מדינתנו, מה פתאום סין?".
לא לתת יד לזוועה
ואני אומר, הלא במילא אינכם יוצאים להפגין! זה לא שאני בא ומפריע לכם בעת התארגנות נגד השחיתות והשפלות במדינתנו, יושבים אתם בבית ואוכלים! ופתאום כשבאים להקימכם מהכורסא נזכרתם בכל הצרות האחרות? ואני אומר, אומנם יש סמים ופשיעה, ויש אויבים ושחיתות - אך בסין רוצחים אנשים חסרי הגנה! ובסין מענים מאות אלפים, ובסין גודעים אברים ומתאכזרים והורסים חיים בשם החוק ובשם כוח השלטון. האם באמת בשל הצרות המקומיות שלנו נוכל להתעלם מחורבן שכזה? האם בגלל שזה לא מתרחש בעיר הסמוכה אלא בארץ אחרת, רחוקה נוכל לומר, עינינו לא ראו, ידינו את הדם לא שפכו?!
ואני זועק ואומר: המתפלל על חברו נענה תחילה. הדואג לצרות האחר, לייסוריו ולסבלו, והשם לבו לזעקת המוני מעונים בארץ רחוקה, בני שפה זרה ותרבות אחרת - נענה תחילה. כי רק מי שיוצא את תחומו, ורק המושיט יד, המוחה ומפגין נגד העוול הגדול והמזעזע כל כך שקורה היום, בעידן התרבותיות- רק אדם כזה ראוי להיגאל מצרותיו הוא. רק אדם כזה ראוי משמיים להיטיב אף עמו.
מדוע אין מחרימים את האולימפיאדה? לא עליכם הצופים תלונותי כי אם על העם היהודי ומדינתו, על המדינה האמריקנית ושאר האומות המעודדים את סין, המנהיגים הנפגשים יחדיו ולוחצים את ידי מנהיגי סין. ידיים מגואלות בדם, ידי שטנה ורשע, ידי רצח ועוולה.
יאמרו לכם: יש לנו אינטרס לחיזוק הקשרים עם סין. בערעור הקשרים נפסיד תמיכה כספית ובינלאומית. אך אוי לה לאותה בושה. העם היהודי- סמל הצדק והאמת, אור לגויים בהליכותיו מוותר על החמלה והצדק למען אינטרס! מחפה את החלטתו ליטול חלק באולימפיאדה בתירוצים זרים! אוי לה לאותה תורה דלה, לאותו עם ומנהיגיו אשר אינם יודעים לעשות את המינימום, אשר אינם קוראים בפומבי להפסקת הרשע והדיכוי בסין.
נשמע לכם מוזר? אך האם לא ציפינו מהסינים ומהאומות הרחוקות ביותר מאתנו תרבותית וגיאוגרפית למחות, לפעול ולעשות כמיטב יכלתם כדי להושיע אותנו מציפורני הרשע באירופה? וכעת: סין רחוקה, ואל לנו להתערב, ובל נפגע ביחסים התקינים עם משטר הדיכוי בסין. גם בגרמניה הייתה אולימפיאדה בשנות השלושים, האם אין זה צעד נכון להדיר רגלנו מאולימפיאדת הדמים? מתמיכה במשטר דיקטטורי?
לא ניתן יד לסין, לא נשתתף בהצגותיה כאילו הכל בסדר. לא הכל בסדר! יש עדויות, יש תמונות. בל נכחיש את הזוועה! ישוחררו מאות אלפי האסירים אשר כל עוונם הוא בהיותם חברי תנועה אשר חרטה על דגלה את ערכי האהבה והשלום, ובהיותם פופולרים מדי בסין. יקום המוסר, יקום הצדק והיושר ויגן על העלובים.
מי אם לא העם היהודי יעמוד בחזית? מי יתיר אותנו מצרותינו אם לא נחלץ חושים לשמע זעקת בני אדם כואבים? אולימפיאדת בייג'ין 2008, סמל המוות והקלון. נאמר בקול גדול - לא לאולימפיאדה ונדרוש הפסקת הזוועה!