פושעי משפחה מפלצתיים

רצח ילדים במשפחה אחד משיאי התוכחה האיומה, המוטחת בפרשתנו "אם לא תשמע בקול ה' אלקיך", הם הפסוקים שצוטטו בדבר הורים ה'אוכלים פרי בטנם בשר בניהם ובנותיהם'. מילדותי, כל אימת שפסוקים אלו עלו בפי - נתפחדתי, נחרדתי ונזדעזתי. עד היום צמרמורת אוחזתני למשמע אוזן פסוקים 'פלסטיים' אלו. התורה לא מסתפקת בתיאור הזוועה הקניבלית של רציחת ילדים בידי הוריהם וכו' אלא מעצימה את תוכחתה בזוועה נלווית גם כלפי הילדים אשר הם חיים עדנה; 'רוע עין' מלתת לשאר בני המשפחה חלק ב'סעודה'; "עינה צרה כשתאכל את האחד מליתן לאשר אצלה מן הבשר" (רש"י פס' נז). התורה מדגישה כי תוכחה זוועתית זו מכוונת לא רק כלפי האמהות אלא גם כלפי האבות, ובפסוקים זהים כמצוטט לעיל; "האיש הרך בך והענוג מאד תרע עינו... הרכה בך וענוגה... תרע עינה". עוד מדגישה התורה כי לא בפושעים עסקינן, ולא בשולי החברה שוכני ביבין ואשפתות, דיירי מערות ופראי ג'ונגלים: "האיש הרך בך והענוג מאד... הרכה בך והענוגה". ובלשון ימינו: 'אנשים נורמטיביים', 'משפחות סטנדרטיות', בורגנים 'רכים וענוגים' מהמעמד הבינוני-עד-גבוה. כך קונן ירמיהו, נביא החורבן, על התגשמותה של תוכחה מפלצתית זו: "אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים" (איכה ב,כ) - אללי לי! "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" (איכה ד,י) - אוי מה היה לנו! "היאורה תשליכוהו" אוי מה היה לנו! בשבועות האחרונים נחשפו שלושה מקרים בהם הוטבעו עוללי טיפוחים, כולם בגילאי 4-5, בידי אמהות מרצחות, או שותפות לרצח. גזירתן קשה משל פרעה שגזר רק על הזכרים "היאורה תשליכוהו". בכל המקרים ידעו השכנים לספר: "מדובר במשפחה די נורמטיבית. לא חשנו במשהו חריג קיצוני". גם רשויות הרווחה לא הבחינו אצל "הרכים והענוגים" אותות פליליים. מדובר ברוצחי ילדים שנמאס מהם סתם כך. אוי מה היה לנו! באוזניי עלו קולות נחמה פורתא של הבל: מדובר בשלוש אמהות נכריות (שתיים בוודאות. כנראה שגם השלישית, וסימנך: מקום הקבורה), וכבר אמרו חז"ל "בן נח נהרג על פחות משווה פרוטה". אכן, דומני שאם נבדוק פשיעות זוועתיות כמו כריתת ראשים, שיסוף גרונות, השלכות אדם מן החלונות הגבוהים ושאר פשעי טירוף שאין הנייר סובלם - נמצא כי במקרים רבים יד נכרית במעל. ויש אומרים כי הוצנעו מחקרים המצביעים על תאימות בין פשיעה חמורה לאי-יהדות. אך כבר אמרנו: ניחומין של הבל. התורה מתרה ומתריעה כי גם "הרך בך... הרכה בך" מסוגלים לכך. רק 'ערכי משפחה' וכותרות התקשורת זועקות כהד, ומפנות זרקור-אימים, כלפי הקצה השני של הסקאלה החברתית-יהודית: "אֵם חרדית, רכה וענוגה מירושלים, צרבה את בנה בלהבת תנור, וחיבלה בבן אחר שנותר מחוסר הכרה"; "אֵם רעולת-צִדקות, רכה וענוגה מבית שמש, חשודה בהתעללות זוועתית בילדיה". אוי מה היה לנו! דומה כי המשותף לכל סצינות האימים שנגלו לנגד עינינו, שניתן לכנותן 'פשיעה משפחתית', היא נסיגה רבתי מערכי משפחה נורמטיביים וחריגות-חריקות גסות במסגרת התא המשפחתי. צאו ובידקו בכל הפורענויות שהתפרסמו לאחרונה ותמצאו שלא מדובר ב'משפחה נורמטיבית' מבחינת המסגרת והתא החמים. מי ששואל כחכם לאחר מעשה: "איפה הייתה המשטרה?", "היכן רשויות הרווחה?", "איה השכנים?" - טועה בכתובת. כל אלו לא יעזרו מאומה, ולא ישיבו את החרב המפלצתית לנדנה. הפתרון (לפחות החלקי) נמצא בטיפוח המושג "ערכי משפחה" - בחינוך, בתקשורת ובתודעה החברתית. ומילה אחרונה לתקשורת שהיא, כידוע, 'אשמה בכל'; נִצרו עטכם! בִלמו מקלדותיכם! ברור כשמש כי פשיעה חולנית במיוחד מידבקת בצינורות התקשורת, המפיצה חיידקי טירוף לכל עבר. רעיונות קודחי מוח מטריפים דעתם של חיות-אדם חסרי-לב, 'חבר מביא חבר'. יודע אני כי התקשורת מתנהלת לפי צו הרייטינג, וריגושי זוועה הם מטה לוחמה. אף על-פי כן מצפה אני לאחריות כלשהי, למשמעת עצמית - והיא תפארתה.