הטור של פריצי

גם אם יוכח שהיו זיופים בפריימריז בקדימה לא יצא מזה כלום. במדינת ישראל כדאי לרמות בבחירות פנימיות ואפשר לזייף בקלפיות, כי בעניינים "פנימיים" כאלה מערכת החוק אינה מגיבה ואינה פועלת מעצמה, למעט אם המועמד עצמו מגיש תלונה כחוק ועומד עליה. עכשו נשאר למופז להחליט אם גם הוא רוצה להיות עמי איילון.

סביר שהיהודים שיישארו בתפוצות אחרי חורבן בית שלישי יחגגו את ימי הכיפור שלהם על אופנים, זכר למנהג אבותיהם (אנחנו) בארץ הקודש. האופנים הם כבר חלק בלתי נפרד מהחג, והשאלה ההלכתית היחידה העולה היא האם מי שרוכב בחג כל אופני כושר בביתו יצא ידי חובה, או שהוא חייב לצאת ולרכב גם על אופני כביש. (לשאלה מהשנה שעברה, האם מי שרוכב ברגיל כל השנה על אופנים מוחק בכך חלק מהעבירות, נפסק שלא: הוא אומנם מוריד קלוריות, אבל לצורך הורדת עבירות רק רכיבת יום כיפור נחשבת). לכבוד החג עברתי על כמה ביקורות ומצאתי את זו המסקרת אופני "אול מאונטיין" (אופני הרים לכל משימה) מסוג "ג'יאנט ריין XO" שהסקירה ציינה שהן מוצעות "עם מחיר שפוי בהחלט של 23,000 ש"ח". תחילה חשבתי שאני לא מבין את המילה בהחלט או את המושג שפוי, ואיך סתם יהודי יכול לאפשר לעצמו אופניים כאלה לחג, אבל אח"כ הבנתי: זה בטח אופני גלאט כושר למהדרין. חתימה טובה. ותיזהרו בסיבובים.

בית המשפט קיבל את עמדת המדינה לפיה דרעי חייב להמתין לפני שיוכל לחזור לכהונה ציבורית ואת עמדת הפרקליטות שזה חשוב ל"שמירה על טוהר המידות של נבחרי הציבור ושל השרות הציבורי ואמון הציבור בהם". אם זה מה שיעודד את טוהר המידות בשירות הציבורי אין לי התנגדות, רק לא זכור לי שבזמן שדרעי נעדר מחיינו השתפר אמוננו בשירות הציבורי. גם בלי דרעי הצליחו נבחרנו לדרדר את איכות המדינה לזבל ואת אמון הציבור בהם לאשפתות. כעת אני רק מפחד שמי שלא רצה את דרעי כראש עירייה יביא לנו אותו כשר חינוך או ראש ממשלה. בעצם, אם דרעי מוכן לשמש כראש עיריית ירושלים והציבור יסכים – תנו לו. כירושלמי אני הרי יודע מה מצפה לו בעיר החולה והמטורפת הזו. ומכיוון שייסורין ממרקין, אז אם הוא יצליח להרים את האבן המידרדרת הזו (את הסיפור של סיזיפוס הוא בטח לא מכיר...) - שיסולח לו.

בני משפחה ידידים ואזרחים שונים חגגו את סעודת ראש השנה מול מעונו של ראש הממשלה בפיתות וזיתים, כמחאה על כך שגלעד שליט עדין מצוי בשבי החמאס. רבים קוראים לשיחרורו תמורת כל מחיר, אבל אסור להסכים לכך, כי יהיה לזה מחיר נורא בעתיד. מה שכן מותר וחובה לדרוש מהממשלה, זה ניהול מאבק בכל מחיר: כולל עיכוב שיחרורם של כל האסירים הערביים, כולל מניעת ביקורי משפחות אסירים ובמיוחד ניהול פעולות אינטנסיביות לחטיפת בכירי חמאס (וצה"ל שיורו לו לעשות זאת, ידע לעשות). זו אומנם פגיעה בכללי המשפט המודרני הליברלי ונימוסיו, אבל אפשר יהיה להשיב לכל ביקורת בטענה שזה בכלל מאבק הומניטארי למען זכויות הדדיות של אסירים, וכל העולם מוזמן להצטרף. יוזכר שעד היום שליט לא זוכה לקבל ביקורים מהצלב האדום או מכתבים ממשפחתו ולכן מותר שזה יהיה הדדי ויוחל עכשו על אסירי 2 הצדדים. תארו לכם שנה וחצי בה 10,000 משפחות ערביות לא היו זוכות לקבל מכתב מיקירם בגלל החמאס. בזבזנו אומנם 290 יום שיכלו לזרז תהליכים, אבל עדין אפשר להתחיל ממחר.

120 חיילים אמריקנים הגיעו לארץ עם חלקי מערכת מכ"ם לאתרעה מפני טילים ארוכי טווח. הכוונה לאירן. "המוח" של המערכת הלווינית הזו והפיקוד שלה יישארו באירופה ומשם הם יעבירו לנו אתראה (אם ירצו). אז אלה העובדות: הבאנו חיילים אמריקנים ממרחק 12,000 ק"מ כדי שיודיעו לנו באמצעות מישהו שיושב באירופה על טילים שנורים עלינו ממרחק 2,000 ק"מ. מי שרוצה, שיאמין שזה באמת ישמש למטרתו ברגעי משבר צבאי, אך כדאי לקחת בחשבון שעד אז זה יוכל לשמש נגדנו לרגעי משבר דיפלומטי. אבל כבר ציינתי שהמוח של המערכת יושב באירופה, לא בירושלים.

בתמונה מהרמת כוסית ערב החג במפלגת העבודה חייכו פנים מוכרות: אהוד ברק, פואד ועמיר פרץ מחייכים. בקצה התמונה ביצבץ עוד איזה ראש קטן וקירח. זיהיתי: עמי איילון. זוכרים? זה שהתלונן על זיופים בבחירות, הבטיח ונשבע לנו שהוא לא ישתוק והוא יפעל לטיהור מפלגתו מהשחיתות, ואז קיבל בממשלה כיסא בלי תיק, מכונית, נהג ומזכירה, ונאלם. זכותו. וזכותנו לזכור את זה.

אלפי הברסלבים שגדשו את המטוסים, כמו אלפי הגברים בשלל צורות הלבוש, הכיפות והמגבעות שגדשו את סמטאות העיירה הקטנה לא הותירו מקום לספק: אומן היא שלאגר ונחמן הוא סופרסטאר. האווירה הזויה במקצת, חלק מהחברה נראים כמנותקים מהקרקע או כמי שיוצאים מאיזה טריפ, אבל בשורה הסופית נראה שאומן ניצחה את גואה. רק מה? - גברים בלבד. את הנשים הם משאירים בבית, עם כל התינוקות, החיתולים ההריונות ושולחנות החג. ואולי זו הסיבה שאומן היא שלאגר?