בישראל יש ועדות מקומיות ולאומיות למתן שמות לערים, לרחובות, לאתרים. בדרך כלל הבחירה היא ראויה, אף שלעתים היא שנויה במחלוקת, לדוגמה שמות של מנהיגים מונצחים ברחובות, בכיכרות, באתרים, בגשרים בבתי כנסת, בבתי אירוח, בנמלי תעופה ועוד בכל מקום בארץ, ועד כמה שאני יודע גם בעולם. לעומת זאת, כביש ראשי בין עירוני- autostrada באיטלקית או high way באנגלית, נקרא במספר: כביש מס' 1,2,3,4 (או באנגליה למשל MW4: motor way 4). ואם בשם, אזי על הפָארק סביבו, או היער או הגבעות (למשל Taconic park high way בצפון מזרח מדינת ניו-יורק) ולא בשם אדם. לאחר רצח רבין, נחתה עלינו אינפלציה ממש לקרוא מקומות על שמו. זה מוגזם ולא עושה חסד לא עם האיש הזה, ולא עם אלה שהרבו במחווה מופרזת. אבל זה לא הספיק להם וקראו כביש בין עירוני - כביש חוצה ישראל, כביש מספר 6, על שם רבין. זה חריג במימד לאומי.
במתכוון הבאתי כדוגמה את יצחק רבין, אדם שאותו הוקרתי ומוקיר את זכרו. בכל זאת מדובר ברבין - מנהיג, מדינאי, מצביא ואיש שנרצח בשל רצונו בשלום. אבל יש גם "פרוטקציות" בלתי מובנות או מתקבלות על הדעת במישור המקומי. רק לפני כמה ימים הייתה כתבה בטלוויזיה ובעיתונים כי מתכוונים לקרוא רחוב בירושלים ע"ש העיתונאי והשדר אדיר זיק, עמיתי לשעבר בטלוויזיה. עם כל הקרדיט שמגיע לאדיר על פעילותו המקצועית, אני תוהה במה הוא הצטיין בתחום שלו ובהיותו ירושלמי ואינני רוצה להתייחס לסוגיה האידאולוגית-לאומנית. לעומת זאת ירושלמי אחר, אף הוא שדר, אך שדר שלזכותו פריצת דרך היסטורית בארץ, בעיתונאות המשודרת וברפורטאז'ה ברדיו - חגי פינסקר, ירושלמי בדמו, לא זכה לכך עדיין. אך מלבד קומץ אנשים שמגלים בזה עניין, את הציבור הרחב זה לא מעניין. השמות לא מועלים לדיון ציבורי. אולם אלה לא משקפים את הכלל, והוא כי השמות בדרך כלל ראויים והם של אנשים שיש להם חלק ונחלה בהיסטוריה שלנו, הלאומית והמקומית.
בסביבה שלי, בקטמון הישנה בירושלים, אני מוקף רחובות שרובם קשורים בהקמת המדינה ובאלה שפעלו בשרותה: כ"ט בנובמבר, הפלמ"ח, כובשי קטמון, ה-ל"ה, הגדוד העברי, הפורצים, אלי כהן, מרכוס, ככר יוני וכיו"ב. אני גר ברחוב בוסתנאי, ולבושתי, רק עם כתיבת המאמר הזה הסתבר לי שאני לא יודע מי הוא בוסתנאי. הוא לא גנן. "בוסתנאי - (בן מר) חנינאי מזרע דוד המלך; ראש הגולה הראשון תחת שלטון הערבים, באמצע המאה השביעית."
הנכד שלי, עוד מעט בר מצווה, גר ברחוב חיסין בתל אביב. כדי להגיע לבית ספרו, ברחוב שפרינצק ברגל או באופניים, עליו לעבור את הרחובות הבאים: תרס"ט, שדרות בן ציון, מרמורק וקרליבך. אני מסופק אם הוא יודע מי היה האדם שעל שמו נקרא הרחוב שבו הוא גר (חיסין) ומי היה האיש שהיעד נושא את שמו (שפרינצק), שלא לדבר על רחובות הביניים. ישנו ספר בשם "רחובות מספרים". אז מה? יש גם ספרים על הרמב"ם, על הבעש"ט, על "אחד העם" על רוטשילד ועוד. מה התלמידים יודעים על כך? אולם אם המורה יטיל על התלמידים משימה לכתוב או לספר על הרחובות שדרכם הם מגיעים לבית הספר ומה הם אומרים מבחינה היסטורית, זה אתגר מעניין. זה אמצעי ללמוד משהו על אישים בתולדות הארץ הזאת וגם בעולם. הנה כי כן, החיים הם בית הספר הגדול ביותר, ואם רוצים ניתן ללמוד מכל הסובב אותך, מן החי, מן הצומח (יש רחובות רבים על שם של עצים ופרחים) וגם מרחובות שנושאים את שמם של אלה שאינם איתנו, והם, ברובם לפחות, חלק חשוב מן ההיסטוריה שלנו.
בהקשר זה אספר בדיחה. תייר שבא לתל אביב שכח את שם הרחוב שבו נמצא המלון שלו, וכאשר נהג המונית ביקש ממנו איזה תיאור אסוציאטיבי, זה השיב לו: נדמה לי איזה פרופסור, או בכלל יצור. הנהג הקשה: אולי אתה מתכוון לרחוב פרופסור שור (רחוב בצפון תל אביב). נכון, נכון!!! אמר התייר המופתע; ידעתי שמדובר בשם של בהמה ולא זכרתי איזו.
אגב תלמידים, זה אמור לגבי נושאים אחרים. עמיתיי ואני אשר קשורים בפרויקט של תרומת ניצולי השואה למדינה, העלנו הצעה בפני הגורמים המוסמכים במערכת החינוך שלפיה הנכדים של ניצולי השואה יכתבו רשימות על מה עשו סביהם (כולל סבתות -כמובן) למען המדינה לאחר ששרדו מן השואה. לאחר שיג ושיח, שחלקו נובע מליקוי בהבנת הנושא וחלקו ביורוקרטיה - הרעיון הזה, לצערי הרב, טרם מומש.
בעידן שבו המדיה, ואין זה משנה איזה אמצעי - אורקולי, כתוב, פיזי, משפחתי וכיו"ב, הם דרך נאותה להעברת המסר לכל אדם ובעיקר לנוער, במקרה זה - האמצעי משמש יפה את המטרה.
אז נתחיל בשאלה א'. באחרונה מוזכר בחדשות "הבית ברחוב כרמיה". מי היה הכרמיה הזה?