"המקצוע נמצא עמוק בתהום"

ממשרדו של עו"ד איתן ארז עולה תמונה מרהיבה של הסיטי של תל אביב. בתוך ה"נראות המצליחנית" שמשרדים רבים אוהבים לשדר ללקוחותיהם, משדר המשרד של ארז על צוותו, יזע, יגיעה אישית, ומשהו קרוב יותר למציאות העבודה התובענית ועתירת השעות הכרוכה בהענקת שירות משפטי ללקוחות. "אני רואה עצמי כעורך דין מקצועי נטו", מסביר עו"ד ארז (53) את תפישת עולמו. "אני לא עושה עסקים ולא שותף בכל מיני מיזמים. אצלנו במשרד עובדים כמה אנשים על כל תיק, יש הדרכות פנימיות, עוברים על חידושי פסיקה ועורכים השתלמויות. לא יוצאים לבית המשפט לפני שכל דבר נבדק על-ידי שניים–שלושה אנשים". לתפישתך, רמת הלימודים היום נמוכה באופן משמעותי. לאן זה מוביל? "אני מעריך שהיקף החומר הנלמד והרמה המקצועית הם בערך רבע ממה שהיה בעבר. כשאני שואל עורכי דין צעירים שאלות כמו 'קראת פעם את חוק הערבות?' התשובה ברורה - מעולם לא. ביקשתי מעורכת דין באחד מהתיקים שניהלתי לבדוק האם הלקוח שלה הוא אוחז כשורה, והיא שאלה אותי באופן הכי אמיתי 'איתן - מה זה?' שאלתי בתגובה אם היא לא למדה דיני שטרות, והיא השיבה שלא. אז בדקתי, ובאמת אין קורס חובה שכזה. הזדעזעתי. עורכי דין מסיימים את הפקולטה למשפטים, עושים בחינות לשכה, עוברים, והכל בלי לקרוא ובלי להכיר חוקים בסיסיים". גם אתה רואה במספרם הרב של עורכי הדין את הבעיה המרכזית של המקצוע כיום? "ודאי. הכמות העצומה הזאת גורמת לכך שעורכי דין לוקחים עבודה בתחומים שהם לא מבינים בהם דבר. יש שלוקחים עבודה תמורת סכומי כסף מגוחכים, ואז הם לא יכולים לרכוש מחשבים ותוכנות מחשב, לא יכולים לרכוש ספרים, להעסיק עורכי דין או מתמחים, לא יוצאים להשתלמויות. זה כמו שנאפשר לרופא לבצע ניתוח בלי כלי הניתוח המתאימים". וההשלכות של זה? "אתם יכולים לראות אותן בכמות תביעות הרשלנות המקצועית המוגשות נגד עורכי דין. כשאני קיבלתי רשיון בשנת 1981, אם עורך דין היה תובע עורך דין אחר, כל תל אביב הייתה מדברת על זה. היום יש 1,200 תביעות רשלנות מקצועית נגד עורכי דין בשנה. "זה מחלחל גם למקומות נוספים. בפני בתי המשפט מופיעים עורכי דין אשר פונים לשופטים בגוף שני. במו אוזני שמעתי עורך דין שאומר לשופטת מחוזית 'למה את לא עושה לי כבוד?' בדיון אחר נכנס עורך דין לאולם ללא עניבה, רק עם חולצה וז'קט, וככה הוא מתחיל לטעון". אתה משקף גישה הנאחזת בפאר העבר. על הסמנטיקה הזאת אתה פוסל את הדור הצעיר? "ללא ספק, ההצפה של המקצוע והרמה המקצועית הירודה פוגעות קשות בכבוד המקצוע. פעם היה יותר נימוס בין עורכי דין. כשהיית אומר 'חברי המלומד' התכוונת לזה. היום, למרבה הצער, אתה מופיע פעמים רבות בפני עורך דין שהוא לא חברך והוא גם לא מלומד. אתה מקבל איזו הרגשה של 'דוג פייט' באולם. וזה חבל. גם השופטים מתייחסים אלינו אחרת. קשה למצוא היום עורך דין שקד קידה וצועד אחורנית ביציאה מהאולם. "מעבר לזה, אנחנו נמצאים בתהליך מאוד מסוכן. יש אלפי עורכי דין שלמדו במדינות כמו בולגריה, רומניה וירדן. אילו חוקים בדיוק לומדים שם? לומדים שם את חוק המקרקעין? אז הם עברו את מבחן האיקסים של לשכת עורכי הדין, אבל את חוק החוזים הישראלי הם לא למדו". אתה לא סבור שהשוק מסדיר את עצמו והפחות מוכשרים פשוט ייפלטו מהמקצוע? "האגדה הזאת לפיה השוק משוכלל ויסדיר עצמו התנפצה מזמן. לכו לבית המשפט בבוקר ותראו את מאות עורכי הדין שמסתובבים שם סתם, מובטלים. ביקרתי ביריד השמה לפני כשבועיים והתחשק לי לבכות. מאות עורכי דין באו לחפש עבודה. לאן זה מוביל אותנו? למצב שבו יש עורך דין אחד על כל 180 תושבים? במערב אירופה מקובל שיש עורך דין לכל אלף תושבים. תעשו לבד את החשבון". כלפי מי אתה מפנה את כתב האישום הזה? הרי אתה סגן ראש הלשכה. "אני מפנה אצבע מאשימה כלפי מי שאיפשר את פתיחת המכללות בסוף שנות השמונים, כלפי משרד המשפטים וגם כלפי לשכת עורכי הדין שאפשרה את הפרצה הזאת. חשבון פשוט מצביע על כך שלמכללות היה מחזור הכנסות של מיליארד שקלים וחצי מאז שנפתחו". סביר להניח שסטודנטים כמו ויקה פינקלשטיין לא יעסקו במקצוע, ואיתה עוד כ–40 אחוז מעורכי הדין הרשומים. אז מדוע מפריע לך שילמדו משפטים? "לא אכפת לי שכל עם ישראל ילמד משפטים, מבחינתי שיהיו מיליון סטודנטים למשפטים, זו השכלה כללית טובה, ובלבד שהלימודים יהיו ברמה גבוהה ובפיקוח קפדני. אבל לתת לבן אדם רשיון לעסוק בעריכת דין זה כבר סיפור אחר לחלוטין. בזמני, בחינות הלשכה היו מעט יותר קשות מהיום, לא מספיק קשות. ברור לכולם כי הבחינות צריכות להיות הרבה יותר קשות ובמתכונת שונה. ומלבד זה, ניגשת לבחינה לאחר שנתיים של התמחות. זה הבדל עצום. "אני משווה זאת לרפואה: אדם קיבל תואר דוקטור לאחר לימודים מפרכים אבל רק אחרי עוד חמש שנים נוספות הוא רופא מומחה. צריך לייצר איזשהו מדרג שאומר לדוגמה כי בשלוש השנים הראשונות לעבודתו לא יוכל עורך דין לטפל בעבירות פליליות כבדות כמו רצח, אונס או שוד מזוין, בתביעות כספיות מעל חמישה מיליון שקלים ובתחום הפטנטים. אדם שמקבל רשיון לא צריך מיד לייצג בתיק רצח או לפרק חברה עם מאתיים עובדים, או לנהל תביעה כספית של 10 מיליון שקלים. זו אחריות כבדה מאוד המחייבת ניסיון רב. תנו לעורכי הדין הצעירים זמן להשתפשף בעבירות פשוטות יותר".

עו"ד ארז, מה עמדתך במאבק בין שר המשפטים לבית משפט העליון? "אני סבור שחלק ניכר מהרפורמות של השר פרידמן הן רפורמות חשובות וראויות, אבל לא כולן. אני חושב שהוא אדם אמיץ ומעריך אותו מאוד. הרעיון שהכנסת יכולה ברוב מיוחס להסדיר חוק שנפסל על-ידי בג"צ מקובל עלי, אבל לא ברוב של 61 חברי כנסת. אני חושב שבמקרה הזה הרוב צריך לעמוד על 75 עד שמונים חברי כנסת. אם שמונים מתוך 120 חברי כנסת מצביעים בעד הסדרת החוק הפסול, אז אני רגוע עם זה. "גם בנושא פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה המשמש גם ראש התביעה הכללית, אני סבור שבהחלט ראוי לבחון את ההסדר ההיסטורי מחדש, וביסודיות. לכן צר לי שהנושאים קיבלו איזשהו ממד אישי. המלחמה הזאת מזיקה לכולם. אני שמח שלפחות בנושא בחירת נשיאים לבתי המשפט הושגה הסכמה בין השר פרידמן לנשיאה ביניש". ובינתיים, אמון הציבור במערכת המשפטית ממשיך להידרדר? "ב–11 שנות כהונתו של אהרן ברק, שהוא ללא ספק גאון משפטי, יצרו חלק מהפסיקות שלו אי ודאות כלכלית. הפן השני של 'הכל מידתי' הוא ש'הכל מעורפל'. חיי הכלכלה, פעילות אנשי העסקים, הקבלנים, היזמים, עורכי הדין, הבנקים, כולם מוכרחים ודאות. כשהמצב מעורפל אנחנו לא יודעים מה לייעץ ללקוח. לכן, לדעתי, חלה ירידה באמון הציבורי במערכת. מבחינת ההעדפה בין אמת ליציב, בשנתיים האחרונות בית המשפט עשה איזושהי פניית פרסה לכיוון היציב. אני מאוד מקווה שהאמון בבית המשפט העליון יחזור למה שהיה בזמן הנשיא שמגר, שהתווה גישה המקדמת ערכי ודאות ויציבות כלכלית וכזו שמתרחקת מעיסוק בנושאים פוליטיים. גישה כזו תחזיר את אמון הציבור בבית המשפט העליון, ואני סבור שאנו צועדים בכיוון הזה". אם מצב עורכי הדין כה גרוע כפי שאתה מתאר, מדוע הלשכה נכשלת שוב ושוב בניסיון לשפרו? גם את דוח גרסטל אתם לא מצליחים להביא ליישום. "למרבה הצער, ולמרות התנגדות שלי, לשכת עורכי הדין הכריזה מלחמה על שר המשפטים הנוכחי פרופ' דניאל פרידמן. במקום לפעול בשיתוף פעולה עם השר להארכת ההתמחות, שינוי המתכונת הנפסדת של הבחינה, ויישום דוח ועדת גרסטל, מנהלת הלשכה מולו מאבקים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של חבריה. כל הנושאים המשמעותיים האלה מחייבים שיתוף פעולה עם השר, שאיננו בנמצא כרגע". המצב תקוע במשך שנים, המקצוע יורד לתהום כלשונך, והמלחמות מול השר רק מנציחות את המחדל. איך יוצאים מזה? "בכל פעם שמשרד המשפטים מבקש משהו מהלשכה, וזה קורה לא מעט, כמו חוות דעת לגבי תקנות וכללים, או בנושא נציגי הוועדה לבחירת שופטים, בכל הזדמנות כזו הלשכה חייבת לעמוד על דרישותיה בתחום כבוד המקצוע. צריך גם לשקול צעדים יותר חריפים כמו הצבת אולטימטום, כלומר, 'במידה ועד תאריך מסוים לא תוארך ההתמחות אז הלשכה תשקול אפשרות של שביתת עורכי דין ארצית'. אני סקפטי לגבי מידת ההצלחה של הצעה כזו, בעיקר בשל חוסר השליטה של הלשכה בחבריה, אבל אסור לשכוח שהיה בעבר ניסיון כזה, דווקא מצד שופטים, מאבק שהצליח". מהו הפתרון שלך למצב? "הפתרון מורכב וכולל הארכת ההתמחות של שנתיים, חובת השתלמויות מקצועיות בהיקף של שלושים שעות בשנה, פיקוח מקיף יותר של המועצה להשכלה גבוהה על המכללות, מה שלא נעשה היום מספיק, וביטוח אחריות מקצועית חובה לכל עורך דין. לגבי תוכנית הלימודים - ייתכן שלא תהיה ברירה ונצטרך להנהיג את המודל האמריקני לפיו משפטים אפשר יהיה ללמוד רק כתואר שני". חובת תשלום ביטוח אחריות מקצועית תסייע? "בוודאי, יש כיום אלפי עורכי דין ללא ביטוח אחריות מקצועית וזה נורא. האם הייתם מוכנים להיכנס למונית בידיעה שלנהג אין ביטוח חובה? אני אחדש לכם, יש עורכי דין שאין להם אפילו כסף לשלם את דמי החבר ללשכה. תשאלו איך הם נכנסים לבית המשפט? יש להם תעודה משנת 2004 או 2005 והם נכנסים בתור הרגיל, עוברים בדיקה ביטחונית, נכנסים לאולם אומרים 'שלום, אני פה' ומופיעים ללא תשלום דמי חבר. הלשכה תובעת אותם אבל זה לא פותר את הבעיה".

עו"ד איתן ארז התמודד בבחירות האחרונות לראשות לשכת עורכי הדין שבהן זכה עו"ד יוֹרי גיא–רון. הוא מכהן מאז הבחירות כחבר קואליציה, חבר הוועד המרכזי וסגנו של ראש הלשכה, ופועל כאופוזיציה חריפה ואקטיבית ביחס לחלק לא מבוטל מפעולות הלשכה והעומד בראשה. על השאלה האם הוא סבור שהמנהיגות הנוכחית בלשכה ראויה הוא עונה בפשטות "לא". מהי עמדתך בנושא ההחלטה של גיא–רון לקצץ בתקציב ועד מחוז תל אביב והמרכז? "אני חושב שזו שערוריה. אמרתי זאת בוועד המרכזי וגם במועצה הארצית. אני מתנגד למהלכים של הוועד המרכזי בעניין הזה באופן מוחלט. הוועד המרכזי, משיקולים פוליטיים פסולים, מנסה לסרס את ועד המחוז, לפצל אותו פיצול מלאכותי ולקצץ בתקציב שלו, כל זאת, בזמן שבעיתונות מציגים בגלוי את בזבוזי המיליונים של הוועד המרכזי". אבל אתה שותף למדיניות הזו. "אני סגן ראש הלשכה וחבר הוועד המרכזי אבל נמצא באופוזיציה". איך זה מסתדר, סגן ראש לשכה באופוזיציה? "עו"ד גיא–רון לא מילא אחר ההתחייבויות שלו כלפי, בהסכם איתי, ולכן אני לא יכול לתמוך בו. עד היום אין בלשכה מוסד לבוררות שצריך היה להיות כבר מזמן, וזו רק אחת ההתחייבות שהפר. בדומה, צריך היה להיות מועדון צרכנות חזק ומשמעותי במודל של מועדון חֶבֶר וגם זה לא קרה. הרשימה ארוכה". אתה טוען דברים חריפים מאוד נגד ראש הלשכה. "אני טוען, אומר, כותב, הכל באופן עקבי ובקול רם. אני רגיל לקיים את ההסכמים שאני חותם עליהם, ואני בהחלט לא רגיל שמישהו לא מקיים הסכמים שהוא חותם עליהם איתי. גם בדיונים בלשכה אני משתדל שלא לקחת את הדיון לכיוון הפרסונלי, אבל ללא ספק יש כאן בעיה חמורה מאוד של תהליכים". אתה לא סבור שהמלחמות הפנימיות בלשכה פוגעות במעמדה מול השלטון המרכזי ובכך גורמות לשלטון לא לקדם את האג'נדה של ציבור עורכי הדין? "המלחמות הפנימיות מזיקות מאוד. כשהייתי עורך דין צעיר, בתפקיד יושב-ראש הלשכה כיהנו פרסונות כמו ד"ר אמנון גולדנברג ודוד ליבאי. הייתי קורא מכתביהם או צופה בהם ומיד מתמלא גאווה. מאבקי הכוח והתככים של השנים האחרונות פוגעים קשות במעמד הלשכה. רק לאחרונה הוקמה ועדה לאיתור נשיאים של בתי המשפט המחוזיים וללשכה אין נציג בוועדה. אפילו לא ביקשו התייחסות מאיתנו בנושא, ותסכימו איתי שמדובר בנושא בעל משמעות עבור ציבור עורכי דין. לא פונים ללשכה ושואלים אותה 'מה דעתך?' זו רק דוגמה. התרגלו, גם בשלטון המרכזי, להתעלם מאיתנו". איך זה פרץ? איפה השלב שבו הלשכה הפסיקה להתעסק במה שמעוללת לה הממשלה והחלה להתעסק בריבים אישיים, ומדוע אתה ממשיך את הקו הזה? "התחילו מאבקי כוח, וחמור מכך, הלשכה נכנסה למאבקים בעלי צביון פוליטי– מדיני, תחום שאסור היה לה בשום אופן להיכנס אליו. זה הוסיף להידרדרות מעמדה, שמתבטאת בהשתתפות נמוכה מאוד בבחירות. זה חמור שעורכי הדין איבדו עניין בלשכה שלהם. אחוזי ההצבעה בבחירות האחרונות מצביעים היטב על האדישות - 31 אחוז בסיבוב הראשון ו–26 אחוז בסיבוב השני. בבחירות המוניציפליות משתתפים יותר". זה הפך עניין שבשגרה, שנושאי תפקידים בכירים בלשכת עורכי הדין יוצאים באופן גלוי ותקיף נגד ראש הלשכה המכהן. אם יש לך ביקורת כל כך קשה נגדו, לא חשבת לפרוש? "לא. אני מנסה לשנות מבפנים, והרבה פעמים גם מצליח. אני מותח ביקורת עניינית על נושאים רבים ושבע רצון כשאני מגלה שהדעות שלי מתקבלות. הרבה מהיוזמות שכן מקודמות הן הצעות שלי. גם נושא ביטוח אחריות מקצועית חובה, גם נושא חובת ההשתלמויות וגם הארכת תקופת ההתמחות. במשך שנים הייתי היחיד שנאבק נגד המכללות, והיום ההבנות האלה חלחלו. כולם מדברים על זה וכולם מסכימים שחייבים לעשות מעשה". אתה מתכונן להתמודד בעתיד שוב על ראשות הלשכה? "טרם החלטתי אם אני רץ ב–2011. אומר בכנות - השקעתי מיליון שקלים ושנה מהזמן שלי במירוץ הזה. אני לא מצטער; הכרתי אלפי אנשים, למדתי הרבה ונהניתי. הרעיונות שלי חלחלו ולמעשה כיום הם המנחים את הלשכה. עשיתי חשבון שכל המועמדים יחד הוציאו כ–14 מיליון שקלים. הוצאה של אלף שקלים על כל עורך דין שהגיע לקלפי, זה אבסורד בכל קנה מידה. לצורך ההשוואה, בבחירות לכנסת מצביעים כשני מיליון איש. אם מימון הבחירות לכנסת יתבצע לפי סרגל של אלף שקלים לנפש, בקצב שנערכות בחירות כלליות בישראל - המדינה תקרוס". בעבר קראת להגביל את סכום ההוצאה לקמפיין לראשות הלשכה. "נכון, כי כיום אין שום חוקים, כללים מנחים או הנחיות בנושא מימון הבחירות לראשות הלשכה. אתה יכול להוציא 5 מיליון שקלים על קמפיין ברדיו או בטלוויזיה המהלל את תכונותיך כעורך דין, לקבל תרומות מחברות עסקיות, להיעזר באנשים שאינם עורכי דין - הכל מותר, וזה פסול בעיני. הצעתי למועצה הארצית, שהנושא מצוי בסמכותה, לגבש כללים בעניין הזה, ואני מאוד מקווה שזה יידון בקרוב".

עו"ד ארז התחתן בפעם השנייה בגיל 52. הוא אב לשלושה ומתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב. בשעות הפנאי הוא נהנה מקריאת ספרי היסטוריה ומשחקי גולף בגעש. משרדו עוסק בדיני שיקום והבראת חברות, כינוס נכסים, מקרקעין, תביעות ייצוגיות, משפטים אזרחיים, תביעות דיבה ודיני ספורט. המשרד מעסיק 16 עובדים, מהם שמונה עורכי דין, ארבעה מתמחים וסטודנטים וצוות מזכירות. את המשרד שבו הוא כה גאה, הקים ארז בעשר אצבעות. "הגעתי ממשפחה מאוד ענייה בחולון וזכיתי להכרה ולהישגים גדולים", הוא מעיד על עצמו. "בסקרים המתפרסמים בעיתונות הכלכלית אני תמיד מדורג בשלישייה הראשונה בתחום שיקום והבראת חברות. לא קיבלתי בירושה משרד עורכי דין ואני בהחלט גאה על כך שהקמתי אותו מאפס". מה היה הכוח שהניע אותך? "המצב הכלכלי בבית דחף אותי להצלחה. בגיל 32 קיבלתי את הטיפול בפירוק של החברה של אברהם גינדי. במונחים של היום זה כמו לטפל בפירוק חפציבה, לא פחות. התיק הזה בהחלט הרים אותי והרווחתי שכר טירחה יפה מאוד. אתה לא תראה היום מישהו פורץ בצורה כזו בגיל 32. הכל היה בשתי ידיים, בלי שום עזרה, עברתי משפחה משפחה לאסוף ייפויי כוח". יש לך שאיפות להתרחב? "יכולתי מזמן להיות משרד של עשרים עורכי דין, אבל אני לא רוצה לגדול. אין לי שאיפה להחזיק משרד עם הוצאות של שלושה מיליון שקלים בחודש. אני מעדיף להישאר עם שמונה עד עשרה עורכי דין, לשמור על רמה מקצועית גבוהה וכמובן על רווחיות מתמשכת". ומה החלום שלך? "יש לי חלום להיות פעם שר המשפטים. אני חושב שאני יכול לתרום למערכת הזאת. מצד שני, אם בשביל זה אצטרך להיכנס לפוליטיקה של מפלגות, אז אהרהר פעם שנייה בחלום הזה".