הפוליטיקה היא כולה מדע ממדעי החברה של אי וודאות גורלית וקיומית, לטוב ולרע, קל וחומר במצב בו מתמנה כנשיא המעצמה מס' 1 בעולם - חוסיין; כי אז, מכל בחינה סטטיסטית, ולאור עברו של האיש - עד כמה שהדבר אמור להשפיע על עתידו - אי הוודאות היא לכיוון הגרוע, לכיוון הסיכון.
כמובן שבחירת מנהיג ארה"ב אינה צריכה להיות מושפעת מהאינטרסים של מדינת ישראל, אך היא משפיעה עליהם ומטה את יעדי מדינת ישראל לכיוון ברור של צורך חיוני בתחכום ובנקיטת זהירות יתירה, תוך הפעלת תבונה מדינית וחכמה.
בעניין זה יש למדינת ישראל מה לעשות, משמע -
לבחור נכון מי יעמוד בראשה בתקופת חוסיין הניצב ממול.
להבהיר, חוסיין כנשיא ארה"ב עלול להשפיע על מדינת ישראל יותר מחוסיין השכן, יותר ממובארק ומנסאראללה, יותר מאבו מאזן. עדיין מדינת ישראל רחוקה מלהיות תלויה בארה"ב, וזאת הרבה יותר היום מאשר היה לפני עשור, אולם השפעה - לא תלות - קיימת.
למרבה המזל, הבחירות בישראל מתנהלות כמה חודשים לאחר בחירת נשיא ארה"ב, כך שאזרחי ישראל יוכלו להתחשב בשיקוליהם בבחירת הממשלה כאן - במצב חדש זה של חוסיין כנשיא ארה"ב, וליישם זאת בבואם לבחור את ממשלתם וליישם זאת בקלפי. המצב היה יכול להיות הרבה יותר גרוע לו היינו אנו בוחרים את ראש ממשלת ישראל, כלא מתאים לעמוד מול חוסיין.
שתי דוגמאות בולטות:
א. אהוד ברק, שאפילו מול ערפאת, הרחוק מתחכום בהיות פיו ולבבו שווים [להשמיד את מדינת ישראל לו רק יכל] - לא הצליח להתמודד.
ב. ציפי לבני, שלא התמודדה עד כה בשום מצב מורכב, וכל מנהיגותה מתרכזת באמירה של שאיפה למנהל תקין ונטול שחיתות, דבר שצריך להיות תנאי הכרחי וברור ולא נושא לשאיפה מדינית...
הבוחר הישראלי צריך הפעם להתעלות על עצמו ועל התקשורת שהיא בעלת שיקולים זרים, ולבדוק מי באמת מתאים לנהל את המדינה במצב של אי וודאות פוליטית, עם סטיית תקן בשיעור גבוה ולא סימטרי - בכיוון ברור נגד היעדים של מדינת ישראל.