- השופט יוסף אלון קבע, כי אין להתערב בקביעת בית משפט קמא, שדחה את טענת המערער, כי הקטין הוא זה שהנחית את המכה הקטלנית. מסקנתו של בית המשפט קמא, כי מדובר בהתפרעות אלימה משותפת ובצוותא - הינה היחידה המתבקשת בנסיבות העניין והראיות. עוד נקבע, כי אחריותו של המערער לתוצאות המעשים - מכוח היותו מבצע בצוותא עם הקטין – הוכחה מעבר לספק סביר.
- השופט יוסף אלון קבע, שמובן כי אין "ביצוע בצוותא" אלא משחוברים לביצוע העבירה הנדונה יותר ממבצע אחד, לכל הפחות שניים. אך אין משמעות הדבר, כי לא תיתכן הרשעתו של נאשם אחד בלבד כמבצע בצוותא של עבירה פלונית עם אחרים, אף שהאחרים לא הועמדו כלל לדין (למשל משום שהם נעדרים ולא ניתן לאתרם), או מקום בו נמנעה התביעה מהעמדת האחרים לדין בשל הסכם עד מדינה, או בגלל שבהסכם כזה לא יוחסה להם, או למי מהם, עבירת ההריגה (כמבצעים בצוותא) אלא עבירות קלות ממנה.
- ההכרעה אם פלוני ביצע עבירה בצוותא עם אחרים איננה תלוית העמדת האחרים לדין, אם בכלל ואם באותה העבירה. היא תלוית הממצא העובדתי במשפטו של פלוני - ושל פלוני בלבד.
- לעניין סוגיית "שני הקולות" קובע השופט יוסף אלון, כי נקבע בפסיקה, כי במקרים מסוימים עשוי ממצא מזכה, במשפט האחד, להוביל לביטול הרשעתו של נאשם במשפט האחר, אולם זאת רק כאשר עולה סתירה מהותית בין הממצאים השיפוטיים בשתי הכרעות הדין הנפרדות, שאינה ניתנת ליישוב.
- עוד נקבע, כי במקרה דנן בית משפט קמא לא דיבר בשני קולות - אלא בקול אחד, והוא: ממצאי העובדה שנקבעו במשפטו הנפרד של המערער. הנימוק לכך הוא, שבהכרעת הדין של הקטין, לא נקבע ממצא עובדתי סותר או שונה מהממצא המרשיע שבהכרעת הדין של המערער - לפיו הריגת המנוח נעשתה בצוותא ע"י המערער והקטין, וכי כל אחד מהם היה מבצע בצוותא של אותה העבירה, וזאת משום, שהכרעת הדין של הקטין ניתנה רק בהסתמך על הודאת הקטין במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, וכי "הממצא הסותר" איננו קביעה שיפוטית או ממצא עובדתי שיפוטי.
- עוד נקבע כי במקרה דנן, אין עניין המערער בא בשעריו של מבחן "הסתירה המהותית" בין שתי הכרעות דין, כיוון שבעניינו של הקטין לא נבחנה כלל שאלת חלקו ומעורבותו בעבירת ההריגה לאחר שעבירה זו נמחקה מכתב האישום בעניינו כפי שתוקן, והקטין לא זוכה כלל מעבירת ההריגה, אלא לא הועמד בסופו של יום לדין בשל עבירה זו, מתוך שיקוליה של התביעה.
- השופטת אילה פרוקצ'יה הוסיפה, כי כאשר הבסיס הראייתי לשתי הכרעות הדין שונה זה מזה, אין בהכרח מצב של אי-התאמה, המצריך התערבות של בית המשפט (כדי ליצור התאמה בין שתי הכרעות הדין בדרך של ביטול ההרשעה המוכחת בראיות). כזהו המצב, למשל, במקרה שבו זיכויו של השותף האחד נשען על הסכם עד מדינה, ואילו הרשעתו של השותף האחר מתבססת על תשתית ראייתית מלאה. עוד ציינה, שזיכויו של שותף אחד מעבירה פלונית על בסיס הסדר טיעון אינו משמיט את הקרקע מתחת להרשעתו של שותף אחר באותה עבירה על בסיס תשתית ראייתית מוכחת, שכן מחיקת עבירת השותפות לדבר עבירה או קשר פלילי מכתב אישום במסגרת הסדר טיעון לגבי נאשם אחד אינה גוררת עימה קביעת ממצא עובדתי כלשהו, ולפיכך אין בכך סתירה להרשעת השותף האחר באותה עבירה, על בסיס מערכת הוכחות המבססת את ההרשעה.
- השופטת אילה פרוקצ'יה ציינה עוד, כי במקרה דנן אין סתירה חזיתית להרשעתו של המערער בעבירת הריגה כמבצע בצוותא עם הקטין, מאחר שבהכרעת דינו של הקטין לא נקבע כל ממצא סותר ביחס אליו. עוד צוין כי, גם אם אין זה ברור מי הנחית את המכה הקטלנית, ובאיזה שלב של האירוע הדבר ארע - הרי אחריותו הפלילית של המערער להריגה אינה מוטלת בספק, שכן הוא נכח והשתתף במהלך האירוע כולו, ואחריותו מתפרשת על פני כל שלביו.
|