יום אחד בקיץ 2005, לאחר הכנה מדוקדקת של הכוחות והמשימות, הכנה נפשית, גופנית ופסיכולוגית, תפירת עשרות אלפי מדים ועבודת מטה לתפארה, נחתו הכוחות בחופי גוש קטיף. בתוך יומיים היגלו כוחות בנות הברית את האויב הציוני והרסו את בתיו. ובנחישות מסרו את בתי הכנסת לבן הברית הג'יהאדי, וביחד איתו צהלו למראה ההרס והחורבן, ההשפלה והביזוי, השבר והדמעות, שאיתם יצאו הציונים אל הגלות. מאז מלחמת ששת הימים לא זכה צבא העם היהודי לניצחון כה מוחץ על אויביו, ולראייה, תפקודו הלקוי של אותו צבא במלחמה נגד החיזבאללה, תמוז 2006.
שלוש שנים מאוחר יותר הגולים עדיין בגלות. מיעוטם שוקמו, ושבו לחיים פעילים ויצרניים, ילדיהם התגייסו לצה"ל והם משתתפים בלחימה כנגד הציונים ביהודה והשומרון. חלקם הגדול של הגולים יושב בבתי הקרטון של מחנה פליטים ניצן, לא עיר ולא כפר, לא תעסוקה ולא עבודה, לא אדמה ולא עסקים, רק הייאוש ההולך וגובר, השבר חסר הפשר. כיצד יכולה מדינת היהודים לעשות להם, אוהבי ונוטרי הארץ, את הדבר הנורא הזה?
ולא נשלם מעשה הביזוי. הגולים משלמים כסף מלא מתוך הפיקדון שאמור להיות להם במנהלת סל"ע עבור מגורוני הקרטון, עוד מעט והפיקדון מסתיים, והגירוש הבא כבר באופק. בעוד 10 חדשים מסתיים החוזה עם חברת עמיגור ואלפי הגולים, המגורשים, המושפלים, הבזויים, ימצאו עצמם מחוץ לקרטוניות, ללא קורת גג. בינתיים התחלואה מרקיעה שחקים, דיכאון, מחלות לב, סכרת, שבץ ומה לא. יש פתרון לכל מתיישב, אמר סוחר הסחרירים, שש אמות באדמה.
מחיר המשך הגלות
יש פתרון אמיתי. לכל משפחה היה בית, לחלק היה שדה, לרבים עסק ומשלח יד. הכל מתועד, תוכניות של כל בית הופקדו במועצה, ונשמרו על-ידי התושבים. יש רק כתובת אחת למצבם של הגולים: מדינת ישראל. מדינת ישראל גירשה, על מדינת ישראל ליישב. לא מחר. היום. באותה נחישות ועוצמה שבה נעשה הגירוש. באותה יכולת ארגון, עבודת מטה, אספקת ציוד וחומרים, כלי תחבורה ותקצוב. צה"ל הרס? צה"ל יקים. משרד הביטחון פינה? משרד הביטחון יבנה. נכון, לאדמות גוש קטיף כבר לא ישובו, אבל את גוש קטיף עצמו אפשר לשכפל במקום אחר.
וזו תוכניתה של 'התקווה'. לגייס את צה"ל, באותה מתכונת של הגירוש, למשימת הבנייה. חיילים, צוערים, פרחי טייס, אנשי קבע, מילואים, ששים אלף גויסו למערך ההגלייה, ההרס והחורבן, ששים אלף יגויסו עד שאחרון המגורשים יקבע מזוזה בביתו.
תשאלו מהיכן הכסף? בדיוק מאותו מקום בו הושג התקציב לגירוש. יישובם מחדש של המגורשים הוא בדיוק הפרויקט הלאומי לו זקוקה מדינת ישראל לעת הזו של משבר כלכלי. המחיר של המשך הגלות יתבטא בתקציבי הבריאות, הרווחה, ביטחון הפנים, ויהיה גדול עשרת מונים ממחיר עשיית הצדק.
רק התקווה, מפלגה ציונית לאומית יכולה להביא למהפך המחשבתי הדרוש לביצוע המשימה הלאומית של תיקון העוול שנעשה למתיישבי גוש קטיף. כל המפלגות האחרות כבר ישבו בכנסת, ישבו בממשלה, ולא עשו דבר, ואם ישיב העם אותן לכנסת גם לא יעשו דבר.