התובעים טענו כי הינם משפחה דתית לאומית ערכית, שכל מטרתה הייתה לצאת לחופשה מיוחדת, אך חד פעמית, עם כל המשפחה, וזאת לרגל האירוע של הוריהם. תחת זאת, חופשתם המתוכננת נהרסה, תוך שיום וחצי מתוך חופשה זו בוזבז על-מנת להחליף חדרים, להחליף מלונות, לבצע שיחות וכו'. לדידם, הנתבעות חבות כלפיהם חובת זהירות. התובעים תובעים שיפוי בשל הקנס ששולם ובשל המיניבוס שנאלצו להשכיר. כמו-כן, הם תובעים החזר כספי על יום החופשה שבוזבז מתוך ארבעת ימי החופשה, וכן פיצוי על עוגמת הנפש.
הנתבעת 1 הטילה את האחריות על ספקית השירות בארץ, הנתבעת 2. לטענתה, ביצעה את ההזמנות במסירות, נאמנות וללא דופי. במעשיה הסתמכה הנתבעת 1 על פרסומי סיטונאי התיירות השונים. לפיכך במידה וישנה בעיה במלון , מקור הבעיה בתיאור ספקי השירות כפי שנמסר לנתבעת 1. לדידה, משמשת היא אך ורק כמתווך בין התובעים לספקי התיירות וניזונה מהמידע שמקבלת מהאחרונים. על כן התביעה צריכה להיות מופנית לספקים אלה ולהם בלבד. הנתבעת 1 הוסיפה, כי התובעים לא יצרו עימה קשר לעניין הנזקים שטוענים להם, אלא בדיעבד, ולפיכך הפרו חובתם להקטין את נזקם.עוד טוענת הנתבעת כי הסכום אותו התובעים דורשים הינו מופרז, וחושב שלא בתום לב שכן בסופו של יום התובעים נהנו ממרבית חופשתם.
הנתבעת 2 הטילה את האחריות בעניין הן על הנתבעת 1 והן על ספקי התיירות בחו"ל. לטענתה, הזמנת החופשה, פרטיה ודרישותיה המיוחדות סוכמו מול הנתבעת 1. כמו-כן, התובעים קיבלו כל מה שהזמינו, לרבות הטיסות, המלון שהזמינו, מספר הלילות שביקשו ובסיס של "הכל כלול". משכך הכיצד יוכלו כעת לתבוע כישלון תמורה מלא? כמו-כן, לעניין הסכום ששילמו התובעים טוענת הנתבעת 2 כי התובעים הועברו למלון 5 כוכבים שמטבע הדברים עולה יותר ממלון 4 כוכבים. כמו-כן, הסכום שנטען גבוה מזה ששולם בפועל.
הנתבעים טענו כי ישנם תנאים בחוזה המשחררים אותם מאחריות.