- חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין - השופט מלצר מציין את תכליתו של חוק ההגנה, והיא "להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין, באמצעות הערכות מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ותכנית מעקב ופיקוח".
- סמכויות ביהמ"ש מכוח חוק ההגנה - על פי הקבוע בסעיף 12 לחוק ההגנה, רשאי בית המשפט – לאחר שקיבל הערכת מסוכנות – להוציא לגבי עבריין מין צו פיקוח ומעקב לתקופה שייקבע (שלא תעלה על חמש שנים), במידה וסבר שרמת הסיכון שעבריין המין יבצע עבירת מין נוספת איננה נמוכה. צו כאמור יוצא רק לאחר שקיים בית המשפט דיון לאחר קבלת המלצת יחידת הפיקוח והערכת המסוכנות. סעיף 13(ב) לחוק ההגנה מפרט מגבלות שונות, אותן רשאי בית המשפט לקבוע בצו הפיקוח, ובהן: מגבלה על צריכת משקאות משכרים, או שימוש בסמים מסוכנים; מגבלה על החזקת חומר או כל דבר שנועד לעורר מינית; מגבלה על הימצאות בסביבת מקומות מסוימים; מגבלה על קיום קשר עם עברייני מין; וכן מגבלה לעניין מקום מגורים או עבודה (הקבועה בסעיף 13(ב)(11) לחוק).
- הדרכים לערער על צו הגנה - סעיף 23 לחוק ההגנה קובע כי על החלטה ליתן צו כאמור יכול עבריין המין, או נציג היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט שהוציא את צו הפיקוח בבקשה לעיון חוזר, או להגיש ערר לבית משפט של ערעור.
- שיקול הדעת השיפוטי בערעור על צו הגנה - על בית המשפט לבחון את עניינו הפרטני של עבריין המין, כפי שהוא משתקף מהערכת המסוכנות שבוצעה לו – נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה, התנהגותו של עבריין המין במאסרו, הכרתו במעשים שביצע ונכונותו לקבל טיפול במידה והגורמים המוסמכים סברו כי יש מקום לטיפול, הערכת גורמי הטיפול לגבי המסוכנות הקונקרטית הנשקפת ממנו, ועוד גורמים נוספים המשתנים ממקרה למקרה. לאור נתונים אלה יש לשקול את הבקשה למתן צו פיקוח.
- האם מצב הקורבן רלוונטי? - יוער, כי בניגוד לחוק חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העבירה – אין הכרח על פי חוק ההגנה לבחון את מצבו של הקורבן ביחס לעבריין המין, שכן מטרת החוק אינה להגן על הקורבן הספציפי, אלא על הציבור בכללותו. מובן, עם זאת, שככל שהמגבלה הנדרשת בצו הפיקוח על פי חוק ההגנה היא מגבלה הנוגעת ליחסי עבריין המין עם הקורבן, הרי שאז יש לבחון גם סוגיה זו.
- שיקולים הנוגעים לזכויות עבריין המין - לעבריין המין זכות לקבל העתק מהערכת המסוכנות שנערכה לגביו ולטעון לגביה. במידה והחליט בית המשפט שלא ליתן לעבריין המין העתק של הערכת המסוכנות מחשש לפגיעה של ממש בשלומו של אדם או בביטחונו, עליו למסור לעבריין המין תמצית מן המידע האמור. כמו כן, בעת הליך זה של העברת העתק מהערכת המסוכנות, על בית המשפט למנות לעבריין המין סנגור (ראו סעיף 6(ב), (ג) ו-(ד) לחוק). כמו כן, על הפגיעה בזכויותיו של עבריין המין להיות מידתית.
- שיקולים הנוגעים להגבלת מקום מגוריו של עבריין המין - הגבלה שכזו תיעשה אך ורק אם נשקפת מסוכנות מן העבריין, אשר הגבלת המגורים תאיין או תגביל. אין להרחיק עבריין מין שהורשע ממקום מגוריו אך ורק כדי לנקום בו.
- יישום שיקול דעת זה על נסיבות המקרה הספציפיות: - בבית העורר מתגורר אחיו הצעיר אשר בו פגע ועוד אח קטין. זאת ועוד: משפחת העורר אינה משתפת פעולה עם רשויות הרווחה המקומיות ואינה רואה בעייתיות כלשהי בחזרתו של העורר לבית שבו מתגוררים עדיין אחיו הצעירים. עוד יש לציין כי במהלך מאסרו של העורר הוא לא עבר כל טיפול ייעודי לעברייני מין, וזאת בשל סירובו העקבי לכך. כמו כן, הוא ביצע בכלא עבירת משמעת, כשברשותו נמצא סרט פורנוגרפי. יחידת הפיקוח המליצה על הטלת המגבלה בדבר איסור מגורים בבית המשפחה לתקופה של ארבע שנים, וזאת נוכח "חוסר התובנה למהות וחומרת מעשיו, התכחשות למצבי סיכון עתידיים, היעדר טיפול ייעודי, אי בהירות לגבי המניע לביצוע העבירה והכחשה של הוריו למסוכנותו המינית" ובית המשפט צמצם אותה והעמיד אותה על שנה בלבד. אליבא דשופט מלצר- ביהמ"ש המחוזי איזן כראוי בין זכויות הציבור בכללו להגנה וזכויות הקורבן בפרט, לבין זכויות העבריין.
- האם על המדינה לדאוג למדור חלופי לעברייני מין מורחקים? - השופט מלצר קבע כי היות ושאלה עקרונית זו אינה מתעוררת במלוא חריפותה במקרה הנדון, אין להכריע בה עקרונית ולגופו של מקרה יש לקובע כי הרשות לשיקום האסיר תדאג לפתרונות מגורים לעורר.
|