המערערת טענה כי יש באמירות אלה משום הבעת דעה מוקדמת. בנוסף, טענה למשוא פנים בהתחשב בעוינות שביטא בית המשפט כלפי בא-כוח המערערים על-רקע אחת משתיים: כתבה שפרסם בבטאון לשכת עורכי הדין במחוז חיפה בה נכללה ביקורת על התנהלותם, סגנונם ומזגם השיפוטי של חלק מציבור השופטים, או משקעים מן העבר, בעקבות עימותים שהיו בינו לבין השופט, בהיותו עורך דין, על-רקע ייצוג לקוחות בהליכים משפטיים שונים.
השופט דחה את בקשת הפסלות מטעמים פורמליים ומהותיים כאחד. השופט קיסרי טען כי דין הבקשה להידחות כיוון שהוגשה בשיהוי ולא לוותה בתצהיר. ואולם, כדי להפיס את דעת המערערת, ציין השופט כי הדברים המיוחסים לו אינם משקפים את מה שנאמר, וכי מה שאמר ניתן אולי לפרש כהבעת דעה על מצב העניינים במשפט, אלא שלדידו, לא חרגו הדברים מגדר השיח המשפטי המקובל ולדעתו אף ההכרחי, באולם בית המשפט ואשר שיקפו את מצב העניינים כפי שהשתקף מכתבי הטענות - בדיון הראשון, ומן התצהירים - בדיון השני. השופט הוסיף כי דברים אלה נאמרו על-רקע השקפתו לפיה על המערערת הטוענת לביטול הסכם שנכרת בעקבות מכרז בשל הטעיה ומרמה, מוטל עול ראיה כבד מן הרגיל, ולא היה בהם שום ביטוי לדעה קדומה או מסקנה מוקדמת ביחס לתוצאות המשפט. עוד הוסיף השופט כי הדברים שאמר בתום דיון ההוכחות היו מכוונים לכך שבהתחשב במהותה של התביעה הראיות החשובות הן אלה הנוגעות להטעיה ולמרמה ולא דווקא עדויות או חוות דעת של מומחים.
השופט קיסרי נדרש גם לטענת המערערת בדבר משוא הפנים המיוחס לו:השופט קבע כי דבר פרסום הכתבה ותוכנה לא היו בידיעתו עד להגשת בקשת הפסלות ולכן הטענה אינה רלוונטית. אשר לטענה בדבר עימותים בעבר בינו לבין בא-כוחם של המערערים, קבע השופט כי חלפו שנים רבות מאז הזדמן לו להופיע בהליך משפטי בו נטל חלק בא-כוחם של המערערים, ולכן אינו יכול אלא להביע תמיהה על האופן בו מועלית הטענה, כמו גם על עצם העלאתה.
היות והשופט סירב לפסול את עצמו הגיש בא-כוח המערערת בקשת פסלות לבית המשפט העלון. לטענתו, מדובר בהבעת דעה נחרצת וחד-משמעית בשלב מוקדם של ההליך, המקימה חשש ממשי לכך שדעתו של השופט ננעלה ואין עוד טעם להמשיך בדיון שהפך "משחק מכור". אשר לטענה בדבר משוא פנים, מבהיר בא-כוח המערערים כי קיים חשש ממשי שהשופט מוטה נגדו והוא מפרט בהרחבה את העימותים בינו לבין השופט כשעסק בעריכת דין.