ארבל: שאף קטין לא יעבור את הסיוט שעברה המתלוננת

המערער בע"פ 7113/08 (להלן: המערער 1) הינו יליד 24.3.91. המערער בע"פ 7115/08 (להלן: המערער 2) הינו יליד 6.2.92. המערערים הורשעו על-פי הודאתם בעבירות של מעשים מגונים על-פי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בו הודו המערערים, במספר הזדמנויות ביצעו המערערים בקטינה בת שמונה לערך מעשים מגונים במהלך ביקוריהם בשבתות בבית הכנסת. ביום 15.7.08 נגזר דינם של המערערים. דעת הרוב בבית המשפט סקרה את נסיבותיהם האישיות של המערערים כפי שהן עולות מתסקירי שירות המבחן, וציינה, בין היתר, כי המערערים חוו בעצמם תקיפה מינית שבוצעה בהם על-ידי אדם בוגר. כמו-כן צוינה המלצת שירות המבחן באשר לשני המערערים למתן צו פיקוח במוסדות בהם שהו המערערים במהלך תקופת מעצרם. מנגד הביאה דעת הרוב את דבריה של אם המתלוננת אשר סיפרה על המשבר בו מצויה הקטינה והמשפחה כולה בעקבות האירוע. דעת הרוב נתנה דעתה לגילם הצעיר של המערערים בעת ביצוע העבירות, המערער 1 כבן 15 והמערער 2 כבן 14, לעברם הנקי, להודאתם המיידית ולחרטה שהביעו, אך סברה כי במקרה זה גוברים שיקולי ההרתעה על שיקולי השיקום, וכי לא ניתן להימנע משליחתם של המערערים לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת, בשל חומרת מעשיהם והעובדה כי מדובר במעשים חוזרים ונשנים. לפיכך קבעה דעת הרוב כי יש להטיל על המערערים עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים, וכן מאסר על תנאי של 18 חודש לשלוש שנים לבל יעברו כל עבירה שעניינה תקיפה מינית או כל עבירת אלימות שהיא פשע. כן הטיל בית המשפט על המערערים לפצות את המתלוננת בסך של 25,000 ש"ח בחמישה תשלומים שווים. דעת המיעוט (השופטת יהודית שבח) סברה כי ניתן להטיל על המערערים עונש שיהלום את חומרת העבירה וימנע את התוצאה ההרסנית של השמתם של המערערים מאחורי סורג ובריח. לטעמה, העובדה כי מדובר בקטינים מחייבת מתן משקל יתר לנסיבות האינדיבידואליות ושימת דגש על הפן השיקומי. כן ציינה דעת המיעוט כי מבלי להפחית בחומרת המעשים בהם הורשעו המערערים אין מדובר במעשי אינוס, המערערים לא הפעילו כל אלימות או לחץ על הקטינה ואף דאגו כי לא תראה את איבר מינם. כן נתנה דעת המיעוט משקל להיותם של המערערים קורבנות בעצמם לתקיפה מינית, להתנהגותם הנורמטיבית מעבר לפרשה זו, ולחרטה הכנה שהביעו. לבסוף נתנה השופטת יהודית שבח משקל להמלצות שירות המבחן ולהתקדמות המתוארת בשיקומם במוסדות בהם הם שוהים. דעת המיעוט הציעה לגזור על המערערים צו מבחן בתנאי מגורים לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 למשך 3 שנים אשר ירוצה על-ידי המערער 1 במעונית "חברותא" ועל-ידי המערער 2 ב"בית חגי" תוך ניכוי התקופה בה שהה כל אחד מהם במעונות אלו, וכן מאסר על תנאי כפי שהציעה דעת הרוב. כן הציעה להקל על חלוקת התשלומים לפיצוי המתלוננת.

באי-כוח המערערים טענו כי יש להעדיף במקרה זה את הגישה השיקומית וליתן משקל מכריע להמלצות שירות המבחן בעניין המערערים. לטענתם, אין מדובר בעברייני מין סדרתיים אלא בכישלון חד-פעמי של המערערים, זאת על-רקע הפגיעה המינית בהם עצמם. עוד טענו הם כי שיקומם של המערערים משתלב עם האינטרס הציבורי בעוד ששליחתם מאחורי סורג ובריח ימנע את אפשרות שיקומם שהוא גם אינטרס החברה. באי-כוחם של המערערים עותרים להטלתו של צו מבחן למשך שנה וחצי במוסדות בהם הם נמצאים כעת ולהטלת מאסר על תנאי שיהיה בו, בנוסף לטיפול, כדי להרתיעם מלחזור לסורם. בא-כוח המדינה טען כי מדובר בתיק בו מלאכת האיזונים קשה ביותר. לטענתו בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה ואין מקום להתערב בגזר הדין. הוא הדגיש כי עצם הענשתו של העבריין במקרים מעין אלו מועילה גם לשיקום הקורבן ומבטיחה את אינטרס הציבור. באשר לשיקום המערערים טען הפרקליט כי אחד המערערים כלל לא החל בטיפול קבוצתי ולגבי השני אין אינדיקציות ברורות באשר להצלחת השיקום. הוא ציין כי המתלוננת והמערערים גרים בסמיכות באותה שכונה ויש לשקול אף את השלכותיו של עניין זה על העונש שיושת.

• האיזון הראוי בין השיקולים כאשר מדובר בעבריין מין קטין - מערכת שיקולים זו נגזרת מהוראותיו של סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. בית המשפט בבואו להטיל עונש על נאשם מביא בחשבון שיקולים של גמול, הרתעה, שיקום ומניעה. מצד אחד על בית המשפט להתחשב בצורך להגן על הציבור מפני העבריין הנידון; את הצורך לבטא את סלידת החברה כלפי מעשים מסוימים; את חשיבותה של ההרתעה, הן האישית של אותו עבריין והן הכללית של עבריינים בכוח. לצד זאת שוקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של כל עבריין ונותן משקל לאפשרות שיקומו.

• כאשר מדובר בקטין עבריין מין - כאשר מדובר על עבריין קטין יש לתת במלאכת האיזון האמורה משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין, לגילו ולסיכויי שיקומו. חוק הנוער מעניק לבית המשפט מגוון אפשרויות חלופיות לעונש המאסר, אפשרויות אשר יש בהן מרכיב טיפולי ושיקומי דומיננטי. אך קטינות אינה מקנה חסינות מענישה. העלייה הדרמטית בהיקפה של עבריינות הנוער, הן במובן המספרי והן בחומרת העבירות, מצדיקה אף היא מתן משקל גובר והולך למטרות ההרתעה.

• חומרת עבירות המין בקטינים - חשוב עד מאוד כי ידעו כל נער ונערה בישראל כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר. ידעו הכל, כי עבריין גם אם קטין הוא, הפוגע בגופו ובכבודו של ילד או לידה ומנצל את כוחו לרעה כלפיהם, צפוי לשאת בתוצאות העונשיות של מעשהו. הענשתו של העבריין מסייעת פעמים רבות לשיקומו של הקורבן, כך שלצד שיקומו של העבריין יש ליתן את הדעת גם לשיקומו של קורבנו.

• האינטרס הציבורי בשיקום קטין עבריין מין - יש לזכור כי לאחר ריצוי עונשו יצא העבריין לחופשי כאשר יש חשש רב כי הוא ישוב ויפגע מינית באנשים או קטינים נוספים. לפיכך יש אינטרס ציבורי ראשון במעלה להעלות ככל הניתן את הסיכוי לשיקומו של הקטין ולחזרתו למוטב.

• מעון נעול כאופציה המתאימה ביותר בנסיבות המקרה - בנסיבות המקרה רצוי לשקם את הקטינים במעון נעול אולם כיום אין מקומות פנויים במעונות נעולים. מכל מקום, אף מעונות שאינם נעולים המותאמים לשיקום עברייני מין קטינים יכולים להשיג את השילוב הראוי בין ענישה לשיקום, וזאת באמצעות הוספת הוראות מטעם בית המשפט בגזר הדין. כך למשל, הוראה של בית המשפט לפיה הקטין ישהה במעון פתוח אך לא יצא לחופשות מעבר לאלו הניתנות במערכת בתי הסוהר משיגה גם את שלילת החופש של הקטין העבריין, בדומה לשלילת החופש בבית הכלא, וגם את שהייתו במערכת שיקומית. אין לראות בכך ענישה מקלה יותר עם העבריין באופן משמעותי, שכן שלילת חירותו זהה לזו שהייתה נעשית מאחורי סורג ובריח, מלבד אולי אי אלו תנאים. העמדת העבריין תחת צו מבחן מאפשרת פיקוח על עמידתו של הקטין בתנאי המוסד בו הוא שוהה והרתעתו מהפרתם, הפרה שיכולה להביאו לריצוי המשך עונשו מאחורי סורג ובריח. יש להדגיש אף כי המעונות מחויבים לדווח על כל הפרה של הכללים מידית למשטרה.

• יש להעדיף שיקום בכדי להגן על קורבנות עתידיים - לאור העובדה שמדובר בנערים העתידים לצאת לחופשי בעוד שנתיים יש, כאמור, חשיבות רבה בדאגה לטיפול ושיקום על-מנת למנוע מצב בו לאחר שחרורם יחזרו ויבצעו עבירות מין ויפגעו חלילה בקורבנות נוספים. שומה עלינו לוודא, ככל הניתן, כי הסיוט והזעזוע אותו חוותה המתלוננת לא יאלץ לעבור קטין או אדם אחר.

• שיקולים התומכים בהעדפת שיקום עברייני המין הקטינים - גילם הצעיר של המערערים בעת ביצוע העבירות - בני 14 ו-15; החרטה הכנה שהביעו ונטילת האחריות על מעשיהם; העדר עבר פלילי; הדיווחים החיוביים בדבר ההליך הטיפולי שעוברים המערערים והערכתו של שירות המבחן כי ישנם סיכויים טובים לשיקומם - כל אלו תומכים בשיקומם. לכך יש להוסיף כי אין להתעלם מכך שהמעשים נעשו על-רקע תקיפה מינית שחוו המערערים בעצמם זמן קצר לפני ביצוע העבירות על ידם. ניתן לקוות כי עם טיפול מתאים יוכלו המערערים להתגבר על החוויה הקשה שעברו הם בעבר הלא רחוק ואולי כך לעצור את המעגל האינסופי של עבריין-קורבן. לבסוף, ומבלי להמעיט במאום מחומרת המעשים בהם הורשעו המערערים ומהנזק הרב שוודאי נגרם למתלוננת, אין המדובר במעשים הנמצאים ברף העליון בחומרתם של עבירות המין, המערערים לא הפעילו כוח כלפי המתלוננת ונזהרו מלחשוף בפניה את איבר מינם, ויש אפוא לקוות כי הדבר מעיד כי יש תקווה לשיקומם המלא של המערערים וחזרתם לתפקוד נורמטיבי.

תחת תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערערים בגזר הדין קמא ימצאו המערערים מורחקים מהחברה לתקופה דומה ומנגד יקבלו טיפול וימשיכו בהליכי השיקום בהם הם נמצאים, באופן שיכשיר אותם להשתלב שוב בחברה ולא לסכן את זולתם. הוחלט אפוא להטיל על המערערים צו מבחן למשך שנתיים שבגדרו ישהה המערער 1 במעון "חברותא" בירושלים והמערער 2 ישהה בפנימית "בית חגי". תקופת המבחן תחל להימנות מיום גזר דינו של בית משפט קמא, דהיינו 15.7.08. כמו-כן, התנאים לעניין חופשות ממוסדות אלו יהיו חופפים לאלה שהיו מקבלים אילו ריצו המערערים את עונשם בבית הסוהר. במסגרת המעון יחויבו המערערים להשתתף בקבוצת טיפול לעברייני מין. המאסר על תנאי והפיצוי למתלוננת שנגזרו על המערערים על-ידי בית משפט קמא יוותרו על כנם. השופט ארבל הורתה בנוסף על העברת פסק דין זה לידיו של שר הרווחה על-מנת להפנות את תשומת ליבו לקושי הנוצר מהעדר די מקומות פנויים במעונות נעולים על-פי חוק הנוער המיועדים למקרים מעין אלו.

- בפני הנשיאה דורית ביניש, השופטת עדנה ארבל, השופטת מרים נאור - בשם המערערים: עו"ד ח' רחמני, עו"ד י' הוס - בשם המדינה: עו"ד י' חמודות - בשם שירות המבחן לנוער: גב' ש' מרדר