הביטוי דוחושב לקוח מספרו של ג'ורג' אורוול. פירושו שפה כפולה, אשר נובעת ממכבסת המילים של שלטון טוטליטרי. כמו השלטון הקומוניסטי בזמנו, שהיה הנמשל של ספרו של אורוול (1984, כן, 'האח הגדול' זה לא רק שם של תוכנית רייטינג אלא המוטיב המרכזי בספרו של אורוול, שהוא תסריט אימים בדיוני על מדינה טוטליטרית שמשתלטת על העולם בעידן האלקטרוני) - שבו הטוטליטריות ההרסנית בעולם (למעט השלטון הנאצי) הייתה 'דמוקרטיה עממית' והרודן האכזר בעולם (למעט היטלר) כונה "שמש העמים" - כך גם במשל של אורוול - 1984 - במשל הזה חירות הייתה עבדות, בערות הייתה הכוח, ומלחמה הייתה שלום.
אזרחי אוקיאנה נצטוו לאמץ "אמיתות" מכובסות אלו שאחרת משטרת המחשבות הייתה דואגת לשלוח אותם לחדר 101 - מרתף העינויים של המדינה האורווליסטית. מה שמאפיין, אם כן, מדינה טוטליטרית הוא השימוש בדוחושב והסוואת שיטותיה המפלצתיות במכבסת מילים יפות וורדודות. דומה כי כל גוף שלטוני/מסחרי גדול אשר משתמש במכבסת מילים שכזו צריך להדליק אצלנו, אזרחי המדינה "דמוקרטית" (?) נורה אדומה.
להלן מספר דוגמאות:
- חירות, שלום, סובלנות ואווחה ולעזזל עם המוסלמים? - מסתבר שבג"צ אישר הקמת מרכז ל"סובלנות" בין יהודים למוסלמים על קרקע של בית קברות מוסלמי, תוך רמיסת רגשות המוסלמים.
- ויאהב הנכבש את הכובש? - שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, פסק כי ניתן להניח קווי חשמל ועמודי חשמל בכפרים פלשתינים, באופן שישרת את כל תושבי נפת חברון (ואפילו את התושבים הפלשתינים). פסיקתו נסמכה על צו ארכאי ולפיו המושל הצבאי מוסמך להפקיע אדמות פרטיות של פלשתינים לצורכי הקמת תשתיות חשמל. אומנם על המושל הצבאי לא לעשות כן כנגד רצון התושבים אך גם לכך יש סייג... כאשר הם אינם מסכימים! השופט רובינשטיין, בהתייחס לפרי הביאושים של חקיקת-כיבוש זו, ובהסתמך על הידברות שנערכה בין המנהל האזרחי לבין תושבי הכפר נחלין, הביע תקווה כי "בעתיד הצדדים ידברו". ניתן לדמיין את הכובש ואת הנכבש פוסעים אל עבר השקיעה, מוזיקה רומנטית מתנגנת ברקע ( או "אנו באנו ארצה") והכובש חובק את זרועו סביב מתני הנכבש ו"נדבר" איתו באשר להפקעת קרקעותיו והצבת מחסומים בשטחו.
- יהודה ושומרון, הסיפור האמיתי. - דומה שכבר מספר לא מבוטל של שבועות הציבור הישראלי נחשף בעל כורחו למסע תדמית מסולף ואוווליסטי: הכיבוש האכזרי ביהודה ושומרון מוצג כשה תמים, כסמל של תמימות, רוך (לשם כך השתמשו בדמויות ילדים תמימים, יפים, מעוררי אהדה ורכים בשנים), אהבה, שורשיות (הגבעות הטרשיות של יהודה ושומרון הוצגו עירומות, בתוליות, ללא אף דחפור של המנהל האזרחי). התמונה הפסטורלית הזו מבאישה על-רקע המציאות האמיתית: הפקעת קרקעות שיטתית, התעמרות בתושבים הפלשתינים של הגדה, מחסומים המבזים את חיי האוכלוסיה המקומית, שיחות שלום אינסופיות שכמו דוחות את קץ הכיבוש לזמן לא ידוע בשנת משי"ח, השפלות שיטתיות במחסומים, ריסוק הכלכלה הפלשתינית. יהודה ושומרון - יותר משזהו המקום שבו "התרחש סיפור יהודה המכבי", הרי שזהו המקום בו התרחש סיפור היולדת במחסום, סיפור ביזויו של הזקן האלמוני במחסום, סיפור הוצאת האישה בת ה 80 מביתה באישון לילה, סיפור אטימת הבית של מוחמד ואשתו פאטימה, רק משום שאחיהם השתתף בפעילות עויינת הגם שהם היו חפים מפשע, יהודה ושומרון זהו המקום של עקירת עצי הזית בידי מתנחלים, זהו המקום של האפרטהייד, של ה'אדונים' המתנחלים, וה'כפופים' הפלשתינים, שאינם מוגנים בידי המשטרה, ושאדמותיהם נגזלות מידי שנה בסלטות משפטיות שמקנות מראית עין (בלבד) של חוקיות לגזל הנמשך.
- "השכונה החדשה הכי ירוקה בעולם" - כילדה גדלתי בפתח תקוה הירוקה. במרחק הליכה מביתי, ברחוב דגל ראובן (דאז) השתרע פרדס כה ענקי, עד שמחלון בית ילדותי ראו אך ורק פרדסים עד קו האופק (אלו הפרדסים ז"ל שהשתרעו בין פ"ת, גבעת שמואל וקריית אונו). עד לפני שנים לא מעטות, כל החלק הצפוני של פתח תקוה הוקף ירוק עד, עד לפאתי הוד השרון ורמת השרון: פרדסים, שדות פראיים ובלתי מעובדים, צמחית עד ירוקה.
מסתבר שסרסורי הנדל"ן לא שקטו על השמרים: הם כרתו את כל הירוק במהירות מדהימה, והחלו לצופף את הריאות הירוקות שהקיפו את שני צידיה של פתח תקוה בבניה צפופה ומכוערת, תוך שהם מכנים את גטאות הבטון האלו "דירות יוקרה", ותוך שהם מכנים את השכונות שבנו, לאחר כריתת כל הפרדסים והשדות שהקיפו את פתח תקוה בשפעה מרהיבה "פתח תקוה הירוקה". ירוק הוא בטון, חירות היא עבדות, בערות היא הכוח.
פתח תקוה אינה הקורבן היחידי. מסתבר שבכל הערים שהוקפו בעבר בפרדסים, כגון הוד השרון, כפר סבא, קריית אונו, הרצליה, רמת השרון וכו', מקיפים כעת סרסורי הנדל"ן בגטאות בטון, תוך שהם מכנים גטאות אלו "נווה משהו הירוקה". פויה!
- ירוק הוא מחניק, סביבה ירוקה היא חוסר אוויר - בעצם ימים אלו ממתגת חברת דן את עצמה כחברה ירוקה אשר שומרת על האוויר הנקי בסביבה. כפי הנראה היא מתכוונת רק לאוויר שמחוץ לאוטובוס. את נוסעי האוטובוס, אזרחים שאין ברשותם אפשרות כלכלית להחזיק רכב ואצים כל בוקר לעמל יומם, היא חונקת. לאחרונה השקיעה חברת דן מותג חדש שכל תכליתו לחנוק את המעמד העמל והעובד שקם השכם בבוקר לעבודתו: אוטובוסים ללא חלונות. נוסעי האוטובוס, שלרוב מסתופפים בצפיפות בעמידה באוטובוס, יחנקו כעת עוד לפני שיגיעו למקום עבודתם (למה לחנוק מטפורית את המעמד העמל, אם ניתן לחנקו באמת?)- אוטובוס חסר חלונות (למעט פתח צר שאינו נחשב) יוודא שאם היו להם כוחות לצלוח את המשבר הכלכלי ולהגיע כל בוקר למקום עבודתם, הכוחות האלו יסתיימו עוד לפני שהתחיל היום: כבר בשעה 07:00 בבוקר האזרח העמל יצטרך להיאבק על טיפת אוויר לנשימה.
|