הכחשת מגורי הבן בדירה בזמן שהאם המנוחה הייתה עוד בחיים אין בה כדי לאיין את טענת הנתבע כי התגורר בדירת אימו כעשר שנים עובר למועד פטירתה. על-כן הוא זכאי לזכויות של דייר ממשיך בדירה. כך קבע (יום ד', 24.12.08) שופט בית משפט השלום באשר שבע, עידו רוזין, במסגרת פסק דין שנתן בעניין תביעת פינוי שהגישה חברת עמידר כנגד הנתבע.
מכוח חוק הדיור הציבורי, באם בן משפחה התגורר עם הנפטר כשלוש שנים טרם הפטירה, הוא זכאי למעמד של 'דייר ממשיך', על כל ההטבות הנלוות לכך. חברת עמידר הסתמכה על ביקורי בית אשר ערך בודק מטעמה בדירת האם המנוחה, בעודה בחיים, ואשר בהם לא מצא הבודק כל חפצים של הבן, וקבעה כי הבן לא התגורר עם האם במשך שלושת השנים שקדמו לפטירתה. דא עקה, הגם שהנטל להוכיח כי התגורר בדירת האם בשלושת השנים שקדמו לפטירתה הוטל על הבן, הוא הצליח לעמוד בנטל זה: הוא הסביר כי אימו המנוחה הסתירה מחברת עמידר את עצם העובדה שהתגורר עימה, וזאת משום שחששה לאבד את ההנחה בשכר דירה אשר הייתה מוקנית לה מתוך ההנחה שהתגוררה בגפה בדירה. אך כנגד טענת האם בעודה בחיים כי הבן אינו מתגורר עימה הובאו עדויות של מכרים רבים של הבן, ושל שכנים, אשר העידו כי ראו את הבן מתגורר בדירת אימו בעשרת השנים שקדמו לפטירתה. גם אנשים שטלפנו אל מספר הטלפון שהותקן בדירה העידו כי הבן היה זה שהשיב לטלפונים.
השופט רוזין ציין כי חברת עמידר עצמה הסכימה לטענות התובע, וחפצה להתפשר עימו, אלא שלא הייתה לה הסמכות לעשות כן ללא אישור משרד הבינוי והשיכון. השופט רוזין מצא כי מצב שבו בעל דין חפץ להתפשר עם בעל דינו אך אינו יכול לעשות כן בשל היעדר 'אישור מגבוה' הינו מצב אבסורדי שלא יכול להיכון, ועל כן הטיל הוצאות משפט גבוהות במיוחד על חברת עמידר ואף הורה להעביר את פסק הדין למשרד הבינוי והשיכון בכדי שהאחרון ישנה הנחיותיו המנהליות.