הסבים לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענתם ולפיה ההורים היוו אך ורק 'אנשי הקש' לרכישת הדירה עבור הסבים. טענת הנכדים ולפיה הסבים העניקו להם את הדירה במתנה הרבה יותר מסתברת. כך קבעה (ה', 18.12.08) שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, טובה סיוון, בתביעה שהגישו הסבים לבטל את הסכם המתנה שחתמו עם ההורים, בשם הנכדים, כ 30 שנה קודם לכן.
הסבים הגישו תביעה לביטול חוזה מתנה שנחתם בשנת 1980 עם הורי הנכדים (בת הסבים + בעלה), ואשר מקנה לנכדים דירת שלושה חדרים במתנה. לטענת הסבים, הנכדים הפרו את תנאי ההסכם ולפיו, משיגיעו לגיל 18, ירשמו על שם הסבים הערת אזהרה במרשם המקרקעין, אשר מעגנת את זכות הסבים להתגורר בדירה עד סוף ימיהם. משלא עשו הנכדים כן (על אף שמעולם לא הפריעו לזכות המגורים של הסבים בדירה או חלקו עליה בדרך כלשהי) הגישו הסבים תובענה לבטלות ההסכם.
בתובענה לביטול ההסכם הם טענו בין היתר כי בשנת 1980 לא נתכוונו להעניק לנכדיהם מתנה, שכן יש להם נכדים נוספים, וכל שהתכוונו הוא לרכוש דירה עבור עצמם, כאשר הורי הנכדים, קרי הבת והחתן, ישמשו אך ורק 'אנשי קש' לרכישת הדירה, וזאת משום שהסבים לא יכלו לרכוש את הדירה ישירות מבעליה עקב סכסוך עמם. השופטת טובה סיוון מצאה כי טענה זו אינה מעוגנת בראיות, וגם אם יכלה לעמוד, הרי שהתביעה התיישנה. ברם, קבעה השופטת, כי לו הסבים היו מבקשים מבית המשפט צו עשה אשר מחייב את הנכדים לרשום הערת אזהרה לטובתם, הבקשה הייתה מתקבלת.