ידיעה קצרה בישרה אתמול על מותו של ג'ון מורטימר, יוצרה של סדרת הטלוויזיה והספרים 'רמפול'. הסדרה שודרה אצלנו לסירוגין בשנים 1978-1992, וחלקה שודר בשידור חוזר לפני כ-10 שנים בערוץ 33. ניתן לקבוע שרובם של עורכי הדין כיום אינם מכירים אותה ואולי מוטב כך - הגם שבכמה וכמה דברים יכלה הסדרה להכשיר אותם לעולם האמיתי, לא העולם הבדוי הנלמד בפקולטות למשפטים ואף לא העולם הבדוי המציג דימוי מלוטש של מקצוע עריכת הדין והמשפט המוצא ביטוי בסדרות האמריקניות.
מעולם לא הייתה דמות שהשפיעה כל כך על תפיסותיי את עולם המשפט כמו הדמות הבדיונית של הפרקליט האנגלי הגוץ השמן והמכוער, הלבוש חליפות דהויות שמזמן אינן באפנה, פאה שמזמן התבלתה, מעשן סיגרים זולים, מפזר אפר לכל עבר ומסתפק ביין זול "שאטו גדות התמז" בפאב "פומרויז" הסמוך למשרדו. פרקליט המצטט שירה אנגלית, במיוחד את ויליאם וורדסוורת, ובדרך כלל הציטוט רלוונטי מאד לשיחה ואף מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. הפרקליט הזקן, השש לקרב, הוא הדמות שלימדה אותי עוד בתחילת דרכי המקצועית להבין את הפער העצום בין מה שמערכת המשפט מתיימרת להיות לבין מה שהיא באמת.
רמפול הזכיר לנו עד כמה גורלו של אדם המסתבך עם החוק, תלוי לא בחוק, אלא בשרירות ליבו של השופט, ועד כמה יש בכוחה של שרירות זו לעוות עובדות ולחרוץ גורלות מבלי להיות מושפעת, או מוטרדת מהטרגדיות אותן היא מחוללת. רמפול היא הסדרה שהמחישה לנו, בדרך עקיפה ויעילה - אנגלית כל כך - כי מערכת המשפט היא מערכת אוליגרכית מתנשאת, הגם שלצורך הגנה על האינטרסים שלה היא בהחלט מסוגלת לנהוג כוועד עובדים מיליטנטי. מי שראה את הפרק הנפלא "קיץ של אי נחת" יבין מיד למה כוונתי.
בסופו של יום, הפרקליט הזקן הדהוי והמבריק הזה הוא כישלון מובהק על-פי כל אמת מידה של הצלחה המקובלת היום. פרק אחר פרק בסדרה נחשפת העובדה שרמפול היה ויישאר עד לפרישתו פרקליט לא בכיר, המייצג עבריינים זוטרים (שבט הטימסונים הזכור לטוב) ורק מפעם לפעם, בדרך מקרה, הוא יזכה לייצג בתיק חשוב יותר. הוא מוקף פרקליטים הנראים טוב הרבה יותר, המתלבשים טוב הרבה יותר, משביעים את רצון המערכת ועל אף שהם פחותים ממנו בכל מובן, הם אלו שיתמנו להיות פרקליטים בכירים או שופטים.
רמפול לא רק נראה והתלבש ככישלון, אלא שהכול מבינים, גם חסידיו, שאופיו העצמאי המרדני והאנטי ממסדי חייבים למנוע ממנו למלא תפקיד בכיר יותר במערכת מאשר פרקליט זוטר. למען האמת, חבריו בלשכה ממש משתוקקים לכך שיפרוש או שיושעה בגלל עבירה משמעתית כלשהי (הסתבכות בקטטה מילולית עם שופט) ויפנה את חדרו הנחוץ להם כל כך. מעבר לזאת הוא האיש שזוכר בתודה, למבוכת כולם, שאת מחייתו הצנועה הוא מרוויח בזכות אותם עבריינים זוטרים המקיימים בגופם את מערכת המשפט הפלילי ובלעדיהם, השופטים, הפרקליטים ועוזריהם היו כרופאים ללא חולים.
בימים שבהן סדרות מציאות בדיוניות ממלאות את לוח השידורים, אין מקום לסדרה בדיונית אמיתית כל כך כמו רמפול, ונגזר עליה להיעלם לתהום הנשייה של הסדרות ששוב אין מקרינים אפילו בשידור חוזר.