בשנים האחרונות פותחו אמצעים שונים מצנתור עורקי הרחם וחסימת זרימת הדם לשרירין, דרך חימום באמצעות אולטרסאונד ממוקד וכן צריבת השרירינים, שמאפשרים לצמצם את גודלם - קצרה היריעה מלתאר את יתרונותיהם וחסרונותיהם במאמר זה.
הימנעות מניתוחים נרחבים תואמת את הכיוון הכללי של הרפואה. הכירורגיה על כל ענפיה, מי במוקדם ומי במאוחר, עברה תהליך של זעיר פולשנות, קרי מזעור החתכים שבאמצעותם ניתן לבצע את הניתוח, וכך במקום חתך ביטני גדול נעשה חתך קטן, ואחריו פותחו שיטות אנדוסקופיה שבאמצעות מצלמה המדגימה את איבר המטרה, ומערכת של כלים ממוזערים כגון: מספריים, כלי צריבה, מצבטים למיניהם ואפשריות של תפירה וקשירה בוצעו אף ניתוחים מסובכים בחתכים מינימליים שאף קיצרו את האשפוז ליממה ופחות ואת השהות בבית לשבוע או פחות.
שיטות אלו מציעות נוחות מרבית למנותחים, תוך הפחתה בכאבים הכרוכים בשלב ההתאוששות למינימום נסבל. כמובן שמזעור הניתוח איננה המטרה הסופית, ובתחומים רבים פותחו שיטות מתקדמות יותר ואף חלופות רפואיות לא פולשניות כלל.
בהתאמה, עד לפני כמה עשורים, הוגדרה "איכותו" של הגניקולוג על-פי "יכולתו" לכרות רחם - ככל שהרחם גדול יותר הוא יותר קשה לכריתה, הן בדרך הבטנית והן בדרך הווגינלית ו"הוירטואוז הכירורגי" היה צריך להיות מסוגל להוציא את הרחם ביעילות ללא סיבוכים ויש שהגדילו ועשו זאת דרך חתך קטן יותר, אך מאז עשתה הרפואה כברת דרך ארוכה ואיכותו של הגניקולוג נמדדת במידת היכרותו ושליטתו עם שלל החלופות ויכולתו להימנע ככל האפשר מכריתת רחם מיותרת או לחילופין להציע שיטות זעיר פולשניות שימנעו את הכאבים, יקצרו את האישפוז וההחלמה, ויציעו צלקת מינימלית.
השינויים בגישה הניתוחית והימנעות מכריתת רחם, אינם מקריים, ואף ש"הבשורה" טרם הגיע לכל הרופאים היא ידועה ומוכרת למטופלות המשתמשות בזכותן להימנע מכריתת איבר - שהוא גם סמל, ומבקשות לשמר אותו יותר מאשר בעבר. האפשרות להימנע מניתוח כמעט בכל מקרה נובעת משיפור באמצעי האיבחון והמעקב (האולטרסוני), שיפור ביכולת הניתוחית המאפשרת להוציא את השרירנים, תוך שימור הרחם כמעט בכל מקרה ומקרה.
במקביל, התפתחו מבחר טיפולים המשתמשים באמצעים פיזיקליים כגון צנתור וחסימה של כלי הדם המזינים את השרירין וגורמים לניוונו, אולטרסאונד הגורם לחימום השרירן ולהתכווצותו וכן מעין "מזלג" חשמלי המוחדר לשרירן במהלך לפרוסקופיה ומאפשר לגרום לצריבה וניוון חלקי שלו. לכל האמצעים הנ"ל יש יתרונות וחסרונות אותם צריך הרופא להכיר, להעריך ולהמליץ עליהם בהתאם למקרה. רוב הטיפולים הנ"ל מתאימים בעיקר לנשים שאינם מעוניינות בפיריון.