מדריך ביצע בתלמידותיו מעשים מגונים במרמה

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים שלי טימן, תחיה שפירא ויהודית אמסטרדם) הרשיע את המערער בעבירות אינוס ומעשה מגונה שבוצעו בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה. נמצא כי המערער קיבל את הסכמתן של שתי מתלוננות, שאותה עת היו קטינות, לביצוע המעשים במסווה של טיפול בנקודות אנרגיה בגופן המכונות "צ'קרות". מנגד, זוכה המערער, מחמת הספק, מעבירה של ניסיון לבצע מעשה מגונה. בעקבות הרשעתו, נדון המערער לשנתיים ומחצה מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסך 15,000 שקלים לכל אחת משתי המתלוננות. הערעור שבפנינו מופנה כנגד הרשעת המערער, ולחלופין, נגד העונש שהושת עליו. מכתב האישום עולה כי המערער, אשר משמש כמדריך "קונג-פו", ביצע מעשה מגונה במתלוננת הראשונה, כבת 17, תוך שהוא מסווה זאת כ"לחיצות על נקודות אנרגיה", וזאת בשתי הזדמנויות שונות. עוד עולה מכתב האישום כי במתלוננת השניה ביצע מעשים מגונים במסווה של "טיפול בכאבי גב" מהם סבלה, וכאשר שאלה לפשר מעשיו, הוא הסביר לה כי זהו "טיפול בצ'אקרות". השתלשלות העניינים אשר קדמה להגשת התלונות במשטרה כעבור שנתיים מיום האירוע, וכשבועים וחצי טרם הגשת תלונתה במשטרה ביקרה המתלוננת השניה בסטודיו של ידידה, אשר בעבר למד אצל המערער וכיום הוא בעלים של סטודיו משלו לקונג פו, והוא סיפר לה על החשדות ולפיהן המערער הטריד מינית נערה בסטודיו. המתלוננת הראשונה נזכרה במעשים המגונים אשר בוצעו בה על-ידי המערער, וסיפרה על כך לידידה. באותו ערב ממש טלפן הידיד לביתה של המתלוננת והפציר בה לספר למישהו קרוב או להוריה על שאירע לה. באותו מעמד הוא גם ניסה לדלות על כך פרטים אך היא נמנעה מלהשיב בשל המבוכה הרבה אשר נגרמה לה. המתלוננת טלפנה להוריה בבכי, סיפרה להם את אשר אירע, גם אם באותו מעמד לא הייתה בטוחה כי מעשיו של המערער אסורים. למחרת, בעידוד הוריה, פנתה למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אשר המליץ לה להתלונן במשטרה. מאוחר יותר נפגשה המתלוננת השניה, בתיווכו של הידיד, עם המתלוננת הראשונה, וביקשה ממנה להתלונן גם במשטרה. המתלוננת הראשונה חששה מן האפשרת כי הדבר יוודע ברבים, והיססה טרם התלוננה. ההליך בפני בית המשפט קמא המערער כפר בכל אשר יוחס לו. לגרסתו, הוא כלל לא נקט בשיטות הטיפול הנטענות כלפי מי מתלמידיו, לרבות המתלוננות. לטענתו, בדו המתלוננות את התלונות מלבן, כאשר בבסיס הגשתן עמדה ידו המכוונת של הידיד, וזאת על-רקע יריבות עסקית ששררה ביניהם לאחר שהידיד, תלמידו לשעבר, "גנב" ממנו לקוחות. ביום 27.3.2008 הרשיע כאמור בית המשפט קמא את המערער, בהכרעת-דין מפורטת ומנומקת, תוך שהוא מעדיף את גרסאות המתלוננות. בית המשפט לא מצא כי בכבישת עדויות המתלוננות במשך שנתיים יש כדי לפגום במשקלן ובמהימנותן. זאת, באשר ניתן לכך הסבר מניח את הדעת, בדמות הדחקת האירועים בניסיון שלא לחשוב עליהם ולהמשיך בשגרת החיים, תופעה נפוצה בקרב קורבנות עבירות מין. גם לגופן זכו העדויות לאמונו המלא של בית המשפט המחוזי. בית המשפט דן בפרוטרוט בסתירות הנטענות בגרסאותיהן של כל אחת מן המתלוננות, אולם בסופו של יום מצא כי אין מדובר אלא באי דיוק בפרטים, שאינם רלוונטיים לתמונה הכוללת ולפרטי העבירה. לכך התווספה העובדה כי בחומר הראיות נמצאו חיזוקים לגרסאותיהן של המתלוננות, בין היתר בדמות מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת השניה בעת חשיפת הפרשה, כמתואר בעדויות אביה והידיד, וכן בדמיון בין המעשים שבוצעו בשתי המתלוננות. מנגד, לא מצא בית המשפט קמא ליתן אמון בגרסת המערער. זאת, בין היתר, בהסתמך על התרשמותו כי עדותו הייתה מעורפלת ומתחמקת, תוך שהוא מנסה באופן שיטתי להרחיק עצמו מהמעשים שיוחסו לו. בית המשפט דחה את הטענה לפיה עלילה שרקם הידיד היא שעמדה בבסיס התלונות, הואיל וטענה זו עמדה בניגוד לחומר הראיות לרבות לעניין התנהגות המערער עצמו כלפי הידיד והמתלוננות. בית המשפט דחה את טענת המערער כאילו מדובר בטיפול רפואי לגיטימי. הדבר אף נתמך בעדותו של המערער עצמו, לפיה הוא נהג לטפל בתלמידיו באולם האימונים ובמסדרונות הסטודיו. לכך הצטרפה עדותה העקבית של אחת המתלוננות, כי בעקבות הסבריו של המערער נטתה היא להאמין לדבריו כי מדובר בטיפול.

המערער טען כי התיאור של המתלוננות אודות הזכרון המודחק אינו עולה בקנה אחד עם האופן שבו זכרונות מודחקים אשר מתעוררים מתוארים בספרות הרפואית. כן טען המערער כי שתי המתלוננות והידיד תיאמו את העדויות ביניהם. כן טען המערער כי בגרסאות המתלוננות נתגלעו סתירות. לחלופין גרס המערער כי יש להקל בעונשו וזאת לאור פרק הזמן אשר חלף מאז האירועים, ולאור היותו אב לילדים. המדינה טועת מנגד כי אין לזקוף לחובת המתלוננת סתירות של מה בכך כאשר למיקומו המדויק של האירוע שכן המתלוננת העידה בחלוף ארבע שנים, ובזמן האירוע הייתה במכוניתו של הנאשם, כשהיא סובלת מחום. בהמשך הגיש המערער השלמת נימוקי ערעור אשר כוללים הן חוות דעת הנדסית אשר טוענת שהחניון כי בו נטען כי בוצעה עבירת המין כלל לא קיים, וכן ספרות מקצועית אשר גורסת כי האופן שבו נזכרו המתלוננות באירועים אינו עולה בקנה אחד עם המתואר בספרות זו באשר להעלאה מחודשת של זכרונות מודחקים.

• התערבות בממצאי עובדה ומהימנות - ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעובדות אשר נבדקו בידי ערכאה דלמטה ואשר אשר הושתתו על ממצאי מהימנות. כך בייחוד כאשר עסקינן בבחינת עדותם של קורבנות עבירות מין, המערבת מטבעה עניינים אינטימיים וטראומטיים, שלגביהם יש משנה חשיבות להתרשמות בלתי אמצעית מן העד, לרבות לטון דיבורו, אופן הדיבור ושפת גופו של העד. המקרה דנן אינו נמנה עם החריגים להתערבות בממצאים עובדתיים.

• הדחקת זכר האירועים בידי המתלוננת - במקרה דנן ההדחקה לא בוטאה בסילוק מלא של האירועים מן הזיכרון אלא בניסיון שלא לחשוב על האירועים, וזאת בכדי להמשיך בחיים. המתלוננות היו בזמן ביצוע האירועים צעירות וחסרות ניסיון מיני, והגם שחשו כי משהו "לא בסדר" עם התנהגות הנאשם, הרי שלא יכלו להגדיר זאת במדויק. בית המשפט מסתמך על עדותה של אחת המתלוננות אשר "נעלה" במוחה את האירוע שכן לא רצתה לחשוב עליו יותר, לא רצתה להזכר באירוע, וזאת משום שהאירוע הביך אותה. המתלוננת מתארת כיצד לא ידעה כיצד להתמודד עם האירוע ועל כן לא סיפרה על כך לאיש. הדחקת אירועים של פגיעה מינית נפוצה בקרב קטינים, וכל עוד הקורבן מספק הסבר סביר לכבישת העדות, העדות תתקבל. אין בכבישת העדות כדי לפגום במהימנות העדה.

• הערכת גרסאותיהן של המתלוננות - בית המשפט המחוזי קבע כי עדויותיהן של המתלוננות היו מפורטות, עקביות וממוקדות. ניכר היה שהן העידו בפתיחות רבה והשיבו בכנות על אף מבוכתן הרבה והכחשותיו הגורפות של הנאשם... שתי המתלוננות תיארו ללא הגזמות את שאירע להן. שתיהן אף תיארו את האירועים שהובילו להגשת תלונתן במשטרה, וזאת ללא ניסיון להסתיר פרטים, אף כאלה שאינם 'משרתים את גרסותיהן'.

• הרשעת עבריין מין על סמך עדות יחיד - בהתאם להוראת סעיף 54א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, מוסמך בית המשפט להרשיע נאשם בעבירת מין בהסתמך על עדותו היחידה של נפגע העבירה, ובלבד שיפרט מה הניעו להסתפק בעדות זו. כבר נפסק בעבר, כי די באמון המוחלט והמפורש שנותן בית המשפט בעדות המתלונן, כדי למלא אחר חובת הנמקה זו.

• לעדות המתלוננות נמצאו חיזוקים בחומר הראיות - ואילו בעניינו של המערער, לא זו בלבד שבית המשפט קמא נתן אמון מלא בעדויות המתלוננות תוך שהוא מפרט בהרחבה את הטעמים לכך, אלא שלעדויות אלו אף נמצאו חיזוקים בחומר הראיות. הראשון, בדמות מצבה הנפשי של המתלוננת הראשונה, שניכר בה כי חוותה מחדש את האירוע הטראומטי במהלך חשיפת העבירה, כעולה מעדותו של שי ומעדות אביה. חיזוק שני נמצא בדמיון שבין תלונותיהן של שתי המתלוננות. זו גם זו תיארו כיצד הסביר להן המערער כי הוא מעניק להן טיפול באמצעות לחיצה על ה"צ'קרה", ואף תיארו העלאת תכנים מיניים על-ידי המערער במהלך ביצוע המעשים.

• אי דיוקים בעדות הקורבן אינם פוגעים במהימנות עדותו - "אין לצפות מאדם כי יזכור פרטי אירוע טראומתי כאילו תיעד אותו בזמן אמת, בייחוד כאשר מדובר בקורבן עבירת מין. לפיכך השאלה איננה אם קיימים אי-דיוקים ואי-התאמות בפרטים, אלא אם המיקשה כולה היא אמינה, ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרים מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר...". לא זו, אף זו. כבר נפסק בעבר, כי "דווקא 'זכרון מופלג' של פרטים, אחרי שחלף זמן רב מעת התרחשות האירועים ועד למתן העדות, עלול לפגום במהימנותו של עד".

• אין נפקא מינא שהמתלוננת לא זכרה את התאריך המדויק של האירוע - שכן המתלוננת הצהירה כי היא לא 'טובה' בתאריכים, ובכל מקרה, לנאשם נתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני טענה זו. אין נפקא מינה שהמערערת לא זכרה את מיקומו המדויק של האירוע: המערערת טענה כי האירוע התרחש בחניון המרוחק כ-300 מטרים ממרכז הקונג פו ונתברר כי אכן קיים חניון כזה.

• הטענה בדבר מניעים זרים בהגשת התלונות - בית המשפט המחוזי דחה מכל וכל את ההאשמות בדבר "קנוניה" שרקם הידיד של המתלוננת אשר מפעיל גם הוא מכון לקונג פו, לכאורה, בכדי להפליל את המערער. הידיד הפיק תועלת רבה מיחסיו עם הנאשם ועל כן לא סביר כי ירקום כנגדו עלילה. טענת קונספירציה כנגד המערער לא התיישבה אף עם פרטים אשר מסר המערער בעדותו.

• יחסי המתלוננות עם המערער לאחר קרות האירועים - טענת המערער ככל שהדבר נוגע ליחס המתלוננות כלפיו לאחר קרות האירועים, דינה אף הוא דחייה. כבר נפסק בעבר, כי העובדה כי התנהגות קורבן עבירה בכלל וקורבן עבירת מין בפרט נראית למשקיף מהצד תמוה ובלתי הגיונית, אין בה כשלעצמה כדי לפגום במהימנות עדותו. יש לזכור כי המערער השיג את הסכמת המתלוננות בתרמית, תוך שהוא מציג את המעשים המגונים אשר ביצע בהן כ"לחיצה על צ'אקרות" כביכול. המתלוננות הבינו באיחור את טיב המעשים ועל כן אין לזקוף לחובתן את יחסיהן עם המערער כתלמידותיו לאחר האירועים.

• מהימנות המערער - בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של הנאשם הייתה מעורפלת ורצופת התחמקויות עת נמנע הנאשם מלענות על שאלות רבות, וכאשר הוא השיב בתשובות לא ענייניות תוך היצמדות למונחים (נקודות לחיצה מול 'צ'קרה') בכדי ליצור טשטוש והרחקה.

• הערעור על חומרת העונש - המערער הורשע בביצוען של עבירות מין בשתי קטינות, אשר ראו בו דמות סמכותית ומוערכת ורכשו לו אמון. המערער מעל באמון זה, תוך שהוא מנצל את תמימותן ומצוקתן הפיזית, הכל תוך קבלת הסכמתן לביצוע מעשים מיניים במסווה של טיפול רפואי לגיטימי. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שאין בעונש שהושת עליו משום חומרה יתרה, אלא אף עונשו נוטה לצד הקולא.

הערעור נדחה, העונש הותר על כנו.

- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים - בשם המערער: עו"ד דניאלי שרון, עו"ד דרור ארד אילון, עו"ד תמר נבו - בשם המדינה: עו"ד שאול כהן