ארבע מדינות אמיתיות, אורגניות, יש באזורנו: מצרים, טורקיה, אירן וישראל. המדינות האחרות, דוגמת סוריה, לבנון, ירדן, עירק וסעודיה, אינן מדינות במובן המלא של המונח, אלא אזורים שבהם יושבים שבטים שונים וקבוצות אתניות נפרדות, אזורים שגבולותיהם סומנו בסרגל בשרירות ליבם של כמה דיפלומטים מערביים אחרי מלחמת העולם הראשונה. על אף שהן מוכרות במשפט הבינלאומי כמדינות, אין תושביהן עמים של ממש, והן נעדרות היסטוריה מדינית, לאומית ותרבותית מובהקת.
כל אחת משלוש חברותיה של ישראל במועדון המצומצם של המדינות האורגניות גדולה ממנה לפחות פי עשרה במספר האוכלוסין, ובשטח - פי כמה וכמה. הן לא אוהבות את ישראל וחשות כלפיה ניכור במקרה הטוב, סלידה מלווה בהתפרצויות זעם במקרה הפחות טוב ושנאה לוהטת במקרה העוד פחות טוב. ואולם שנאתה הלוהטת של אירן נובעת לא מרגש אמיתי אלא מתוך אינטרס. צדקה עשה אללה עם המשטר החשוך של אירן שנתן לו את ישראל ככתובת להפנות אליה את תסכולי העם האירני באמתלה של מלחמת קודש. לולא הייתה ישראל, היה המשטר האירני נאלץ לפתח עימות אחר, מאלה שנמצאים עכשיו על אש קטנה: עם אפגניסטן, למשל, בגין בעיות מים, עם עירק - על שליטה במפרץ הפרסי, עם איחוד האמירויות - על איים במפרץ, או עם מדינות הים הכספי - בשל תביעה לחלק ביניהן את הזכויות על הים.
העימות עם ישראל נוח למשטר החשוך בטהרן יותר משאר העימותים, משום שעימה אין גבול משותף, ואת העבודה השחורה אפשר להטיל על קבלנים מבצעים קטנים כגון חיזבאללה או חמאס. בנוסף לכך, התעמולה נגד ישראל כבר כתובה ממילא בספרות האנטישמית הקלאסית, ואפשר לקחת חומר מן המוכן ולהזרים אותו ישירות אל אמצעי התקשורת.
סחר בילדים לצרכי עבדות וזנות
לצרכן התקשורת הישראלי נדמה שהנהגת אירן עסוקה רק בנו והיא עושה לילות כימים בדיון בשאלה איך לחסל את ישראל. האמת היא שרוב הזמן עוסקת ההנהגה בבעיות פנים, כלומר בטיוח כישלונותיה הנוראים בתחומי הכלכלה, המשפחה, הבריאות והחינוך. את ישראל היא שולפת כאשר מצוקות הפנים מאיימות להתפרץ ואז היא זורקת את שמנו לתקשורת ביד מיומנת, כדי שהממורמרים ירדפו אחרינו ככלבי מירוץ אחרי הארנב החשמלי שמריצים לפני אפם. המשטר הנוכחי באירן, שעלה לשלטון בסיועו של נשיא ארה"ב הכושל ג'ימי קארטר לפני 30 שנה (חסר חודשיים), הספיק להתנוון מאז עד עצמותיו, ועתה הוא נאבק על חייו מול תהליכי עומק של שאיפה למודרניזציה בקרב 70 מיליון האזרחים, תהליכים שמתחילים להגיח בעוצמה הולכת וגדלה אל הפרהסיה האירנית ואל התקשורת. הפיגור העמוק והחיים העלובים, ולעתים הבלתי אנושיים, שהרחיקו את העם הדווי מן השאה, הם שמרחיקים אותו עכשיו גם מן המשטר הנוכחי.
קצב ההתרחקות גדול יותר אצל השכבה המשכילה - שכבה מתוחכמת ובעלת הערכה עצמית - ואילו חסרי ההשכלה מתפכחים בקצב איטי יותר, למרות שהם הסובלים העיקריים. מיליוני העניים וקשֵי היום הם קורבנות הסחר בנשים ובילדות באירן, רובו ככולו לצרכי פנים: לזנות כפויה מגיל רך ולנישואין כפויים כדרך לחיסול חובות. ילדים אירניים נסחרים בתוך המדינה וילדים אפגאניים מיובאים לשם ניצול מיני מסחרי או לעבודה כקבצנים, משרתים, עובדי כפיים ובקיצור - כעבדים וכשפחות. אירן היא נתיב להעברת הרואין מאסיה לאירופה. שיעור המכורים לאופיום ולמוצריו במדינה הוא מן הגבוהים בעולם, אך גם תפוצת הסמים הסינתטיים הולכת וגוברת בה.
אירן היא מדינה הררית, בעלת מרחבים פתוחים עצומים - שטחה הוא למעלה ממיליון קמ"ר, לעומת 20 אלף של ישראל - אך הסביבה המרהיבה נהרסת, וסובלת מזיהום מים, זיהום קרקע וזיהום אוויר, על בעיות הבריאות הנגזרות מהם: מחלות זיהומיות כמו דיזנטריה, צהבת, קדחת וזן מיוחד של שפעת קטלנית. כתוצאה מכך תמותת התינוקות היא 37 לכל אלף לידות.
גם מצב המשפט הוא בכי רע. החומרות היחידות הנהוגות הן חיצוניות ונוגעות בעיקר ללבושן של נשים ולדיכוי כל גילוי של מתירנות מינית או ארוטית. אולם יחד עם היומרה הדתית לצניעות בכל הליכות החיים, אין באירן חוקים נגד הלבנת כספים, והשחיתות הכלכלית עולה כפורחת. ההנהגה מתלבשת בבגדים מסורתיים בעת הופעות לפני ההמונים וחיה חיי פאר ושחיתות בארמונותיה פנימה. המדינה אומנם מתיימרת לתת חינוך לכול, אך כרבע מכלל האוכלוסיה אינם יודעים קרוא וכתוב, כשמרבית הסובלים מבערות הם נערות ונשים.
אימפריה של בלוגרים מתוסכלים
השכבה המשכילה הרחבה, השולטת בשפות זרות ועוקבת אחרי המתרחש במערב, יודעת כל זאת ומשתדלת לחיות חיי רוח פתוחים ככל האפשר במגבלות הקיימות. מתוך האינטליגנציה האירנית צמחו רופאים גדולים, פיזיקאים, ובשנים האחרונות קולנוענים עטורי פרסים. האשה האירנית המשכילה מצפה ליום שבו תוכל לצאת מתחת ליריעות הבד השחור המכסות אותה, ובינתיים היא יוצאת לאתרי נופש וסקי מצפון לטהרן ומוסיפה להתקשט באביזרים שונים המרמזים על נטייה למערב, כמו כובע בוקרים למשל. מיליונים מעוניינים לשים את ידם על קלטות של סדרות טלוויזיה אמריקניות. לפני שנים לא רבות היו קלטות של "משמר המפרץ" עם פמלה אנדרסון בבגד הים הכתום שלה שוות את משקלן בזהב. על גודל הצימאון לפתיחות כלפי העולם מלמדת למשל העובדה, של-23 מיליון אירנים יש גישה לאינטרנט. אירן היא המדינה הרביעית בעולם במספר הבלוגרים יחסית לגודל האוכלוסיה. התנועה הרפורמיסטית, הנשענת על ציבור סטודנטים גדול ושאפתני, סייעה ב-1997 לבחור את מוחמד חאתמי לנשיא ובשנת 2000 הביאה לבחירת מאג'לס (פרלמנט) עם נטייה לרפורמה. אולם השמרנים הצליחו לבלום את הנטייה הזאת באמצעים חוץ פרלמנטריים, אמצעי לחץ ודיכוי, ובאוגוסט 2005 נבחר לנשיא מחמוד אחמדינג'אד.
אדם זה הוא אנטישמי ממש, כזה שאת עיוותיו הגופניים והפסיכולוגיים הוא מתרגם לשנאת ישראל פיזיולוגית. בעת נאומיו האנטי-ישראלים הוא מתנועע בסגנון חושני גרוטסקי, בדומה לשונא ישראל מעוות אחר, שקדם לו באירופה. יחסו של אחמדינג'אד אלינו לא יכול להיות גרוע יותר, ולכן אין לישראל מה להפסיד במאבק בו ועליה להוריד את הכפפות. צריך לפגוע בו במקום שיכאב לו ביותר - בקשר הרופף שבינו לבין העם האירני הגדול, העם של פירדוסי, כיאם, חפיז וסעדי, שראוי למנהיגות אחרת לגמרי. כדי להתיר את הקשר הזה, אין צורך במטוסי F-16 ובנשק גרעיני. בסך הכול יש להאיץ תהליכים קיימים. את הדבק ההולך ונחלש, המחזיק עדיין את משטר הדיכוי על מכונו, אפשר להמיס על-ידי הכוונת זרקור לאותם אזורים חשוכים בחיים האירניים, שהמשטר חושש מטיפול תקשורתי בהם.
ישראל היא המקור שממנו צריכה לצאת אלומת האור הזאת, בדמות שידורים בפרסית שיגיעו לכל מקום באירן - דיווחי אמת מעודכנים ומדויקים על אירן ועל המתרחש בה, מסגנון חייה של הצמרת בעיר הגדולה טהרן ועד לענייני יום יום של החקלאי הנאבק על פרנסתו בפרובינציות המרוחקות. בישראל חיים 250 אלף יוצאי אירן - המצבור הגדול ביותר מחוץ לאירן של אנשים המכירים את אירן ואת חייה. יש כאן רבים המדברים פרסית כשפת אם, שיכולים לפנות אל העם האירני בגובה העיניים. באוניברסיטאות שלנו יש מומחים לענייני אירן, לא רק לאקטואליה, אלא גם למורשת הספרותית וההיסטורית העשירה שלה. כמה מגדולי המומחים בעולם לשיעה חיים איתנו כאן, ולו הוענק פרס נובל למזרחנות, הם היו זוכים בו מזמן. בעם היהודי בתפוצות יש יוצאי אירן רבים המעוניינים, מסיבות שונות, לראות בסופו של המשטר הנוכחי במולדתם. גם הם ישמחו להירתם למשימה, ולו רק מסיבות כלכליות, שכן עם המשטר הבא באירן יוכלו לעשות עסקים.
בישראל הצטבר ידע רב על שידורים לחוץ-לארץ, ובכלל זה למדינות עוינות לישראל או למדינות שבהן היו קהילות יהודיות במצוקה. הצעד הנבון ביותר שישראל יכולה לעשות כדי לפתור לעצמה את הבעיה האירנית - ואגב אורחא לנתק את מקור החיות של חיזבאללה וחמאס - הוא להקים תחנת רדיו יעילה, שתשדר לאירן בפרסית במשך כל שעות היממה (כיום משדר קול ישראל בפרסית רק שעה וחצי ביום ורק בגלים קצרים). התחנה תעביר את שידוריה בשלושה אמצעי שידור: משדר קרקעי טוב בגלים בינוניים MW, לוויין רדיו ואינטרנט. הציוד כולו והשימוש בלוויין יעלו לא יותר מ-30 מיליון שקלים - והתוצאות יבואו. הן לא תהיינה מהירות כמו אלו של מלחמה גרעינית, אך מחירן יהיה זול בהרבה והן יביאו את השינוי המיוחל מבלי להפיל ארצה שערה מראשו של איש. האמת העובדתית היא הפצצה הגדולה שממנה פוחד אחמדינג'אד באמת. הבה נשגר אותה אליו.