בשולי הכותרות

על-פי הממצאים אנסטסיה מייקל דקרה את בעלה למוות עם סכין שאותו החביאה מבעוד יום. בפראפרזה על האימרה הידועה ניתן לומר, כי אין ספק בכך, שסכין שנשלף במערכה הראשונה, ידקור במערכה השלישית. ברור איפוא, כי בניגוד לדברי סניגורה, ד"ר יואב ספיר, אין מדובר בהגנה עצמית, אלא בתכנון הרצח מראש. יתרה מזו, ד"ר ספיר מביע תקווה להקלת עונשה של מייקל, שסבלה מבעל אלים, בדומה לכרמלה בוחבוט. דומני שאנו עדים לאפקט בוחבוט, המשמשת מודל מובהק ללקיחת החוק לידיים ולהעדר הרתעה. רצח הוא פשע חמור ביותר, שאין לו תקנה. על כן ראוי להחמיר בעונשו בלי הנחות, ומבלי להקל בנסיבות. כיום המשטרה ורשויות הרווחה ערוכות לטיפול בנושא אלימות כלפי נשים. זו הכתובת שיש לפנות אליה מראש, לפני שיהיה מאוחר מדי, כדי למנוע תוצאות קטלניות.

לא סוד הוא כי עולם הפרסום חדר לחיינו אף בתחומים שבעבר לא הייתה לו דריסת רגל בהם, דוגמת תחום הבריאות, ובעיקר קופות החולים והכנסת. רק בבחירות האחרונות ראינו כיצד הפכה הכנסת לזירה פרסומית, ומצעד הידוענים היה לחלק בלתי נפרד ממערכת הבחירות. אם בבית המחוקקים כך, מעוז הדמוקרטיה, מדוע לכאורה שהמפורסמים לא יחדרו גם לבתי המשפט, מעוז הרשות השופטת? ואכן התופעה הפכה לטרנד לאחרונה. גם אם השופטים סבורים שהם חסינים מפני השפעת המפורסמים, הרי הם אינם יכולים להתעלם מהתופעה האנושית, שהשפעת עולם הזוהר הינה בעיקר בלתי מודעת. מבחינה זו גיוס כוכבים לעדות אופי יש בו סוג מסוים של שוחד, אשר כדברי התורה, מעוור עיני פקחים ומסלף דברי חכמים. לכן היה רצוי למנוע את התופעה בבתי המשפט האמורים להיות היכל הצדק.

קו ההגנה המוצהר של הנער שרצח את עו"ד ענת פלינר, אחרי שהבדיקה הפסיכיאטרית קבעה כי הוא כשיר לעמוד לדין, הוא פיגור שכלי. השאלה היא מה הקשר בין רצח לפיגור שכלי. עובדה היא שבעלי הפיגור, וקהילת המוגבלים ופגועי הנפש בכלל, ידועים בדרך כלל כאנשים טובים ובלתי אלימים, המסוגלים לתרום לחברה. זוהי הטלת כתם בלתי מוצדקת על קהילת החריגים. מעבר לכך מדובר בעלבון לאינטיליגנציה לא רק של הציבור, אלא של אותם עורכי דין המנסים למכור לו 'לוקשים' מסוג זה כשאין להם יותר מה למכור. האומנם הרצחת וגם פיגרת?

הסערה התקשורתית בירושלים, בעקבות קריעת חוטי העירוב בשכונת קריית יובל, עלתה לאחרונה גם לעיתונות הכללית. מתברר שהוונדליסט הוא לא אחר מאשר פרופ' דני הנדלר, ראש החוג לכימיה באוניברסיטה העברית. מֵעֵבֶר לנזק הכספי מדובר בכפייה אנטי-דתית מובהקת. אין ספק בשכונה מעורבת, שיש בה תושבים חרדים, הזכאים לחיות לפי ההלכה, הפירוק מהווה פגיעה בציפור נפשם. עם זאת, ראוי לגנות כל איום באלימות, המנוגדת להלכה, מצד חרדים קיצוניים. גם אצל מיכאל בן-אבי, מנַהל מינהלת השכונה, ניכר שלא 'אהבת מרדכי' מדברת מגרונו אלא 'שנאת המן'. בן-אבי מנסה לשדר תדמית סובלנית כלפי החרדים, ומדבר על יחסיו הטובים עימם. אולם הוא חושף את כוונותיו ואת פרצופו האמיתי, כאשר הוא מודה בראיון עימו שמטרתו היא בסופו של דבר שהחרדים יעזבו את השכונה. משום כך הוא מונע מהם לבנות מוסדות דת וחינוך באזור. פרופ' הנדלר מציג את האנשים החרדים בשכונה שמתחו את חוטי העירוב כעבריינים. דומני שהפוסל במומו פוסל. האם הפרופ' הנכבד שפרק את עמודי העירוב אינו עבריין בעצמו שפעל בניגוד לחוק? ראוי שהפרופ' הנכבד לכימיה יעבור בראש ובראשונה קורס מזורז לכימיה אנושית ולשלטון החוק, וילמד שיעור באזרחות לסובלנות דמוקרטית ולדו-קיום. האם זו הדוגמה החינוכית, שהוא מקנה לתלמידיו - לקחת את החוק בידיים? או שהוא נוהג בדומה לאותו פילוסוף יווני, כשנתפס על חם במעידה, השיב כי עכשיו הוא האזרח המוֹעד ולא המרצה.

סקרים מצביעים על כך, כי 80% ממצביעי קדימה מעוניינים בממשלת אחדות. האם ציפי לבני, שהכריזה על מחויבותה לרצון הבוחר, אינה בוגדת איפוא בציבור בוחריה בהליכתה לאופוזיציה? נראה כי נאמנותה היא לאינטרס האישי שלה בלבד, להתנגד לממשלת נתניהו ולנסות בבוא היום לרשת אותו. אגב, מתברר שהרצון לממשלת אחדות לאומית משותף גם לרוב מצביעי הליכוד והעבודה. אולם מתברר כי גם נתניהו מתעתע בציבור בוחרי הליכוד. אביגדור יצחקי, חבר הליכוד, התראיין ברדיו וחשף את כל הקלפים, הידועים כבר לרבים. נתניהו פוזל שמאלה, והצהיר על עמדות ימניות רק כדי למשוך בוחרים למפלגתו, במיוחד נגד לבני. גם עתה הוא דבק בעמדות אלה למטרות קואליציוניות, כדי שמפלגות הימין יחברו אליו והוא יצליח להקים ממשלה. אחר כך מפלגתו תחזור להיות מפלגת מרכז. הצגת המצע הימני הינה איפוא תרגיל פוליטי בלבד. אכן, הצהרות לחוד ואמת לחוד. הפוליטיקה היא אמנות הכזבים.