בין אריה לבן-ארי

כבר שנים רבות שעם ישראל מתעורר בבוקר ונאלץ לשמוע בקול ישראל (האם זה קולה של ישראל?) את המראיין אריה גולן, שאינו טורח לחסוך מהמאזינים את נטיותיו הפוליטיות. סגנון הדיבור שלו והתייחסותו למרואיין משתנים בהתאם למרחק בין דעותיו של המרואיין לבין דעותיו של המראיין והפוסק והשופט העליון, אריה גולן. למען הסר ספק, המאזין שזה עתה התעורר אינו יכול למצוא מפלט בתחנת השידור "הממלכתית" האחרת, שבה מזינים את חיילי צה"ל ואת יתר אזרחי המדינה במסרים שאינם ממלכתיים, במסווה של "כלב השמירה...". הבוקר, 09.03.09, הגדיל המראיין הנצחי לעשות ונכנס לעימות פסול עם חבר-כנסת טרי שאיננו מוצא חן בעיניו. יכול אדם - וגם מראיין - לאהוב או לא, להסכים או לא, עם דעותיו של ח"כ ד"ר מיכאל בן-ארי. אבל ממראיין באמצעי שידור "ממלכתי", בהבדל מבן-תמותה רגיל, יש לצפות למידה של איפוק, של נכונות להקשיב, ושל פתיחות לשאלה מתבקשת מטעם המרואיין, במיוחד במענה לשאלה של המראיין שכל תכליתה דה-לגיטימציה של המרואיין והבאשת ריחו בעיני המאזינים. בראיון שאל גולן את בן-ארי: "אתה כהניסט מוצהר, כך אומרים. מה זה אומר היום?" ובן-ארי השיב, בשאלה: "אריה, אתה איש גוש שלום מובהק, מה זה אומר שאתה איש גוש שלום מובהק?" השאלה ערערה את שיווי משקלו של גולן והוא החל לירות: "אני לא איש גוש שלום, מעולם לא הייתי, אתה סתם משמיץ ומשקר ... למה אתה משקר בענייני?" המרואיין לא מצמץ והשיב: "היה פעם באיזו הפגנה שהלכת עם מדבקה כזאת!" זה כבר היה יותר מדי עבור המראיין אשר קטע את השידור בזעם כעבור 53 שניות בלבד: "אדוני, תודה רבה לך ... יאללה". קשה שלא להיזכר בנופת הצופים הבוקעת מפיו של גולן כאשר הוא מראיין את ח"כ ד"ר אחמד טיבי, שאיש לא שאל אותו האם הוא אש"פיסט מובהק. אין אדם חייב להיות אוהד של בן-ארי ודעותיו כדי להתקומם כנגד האיפה ואיפה הנקוטה בפי מראיינים ומגישים באמצעי השידור "הממלכתיים" בישראל מבחינת היחס למרואיינים, התדירות שבה מוזמנים מרואיינים שונים להתראיין והמגמתיות המשתקפת בשאלות. מראיין טוב בתוכניות האקטואליה הוא כזה שדעותיו שמורות לו עצמו ואינן מועברות למאזינים. יש גם כאלה ברשות השידור, אבל הם נמנים על המיעוט. הרוב יש לו סדר-יום פוליטי שלא רק שאיננו תואם את זה של רוב הציבור, אלא גם חסרה בו מידת הביקורתיות המצופה מתקשורת המתיימרת להיות חוקרת. וכך אנו מוצאים שוב ושוב את עדר התקשורת דוהר בכיוון אחיד, ללא מחשבה וללא ביקורתיות: בעד "שלום" אוסלו בלי לבדוק את משמעויותיו, בעד ה"הינתקות" בלי להרהר בכך שאיננה מוסרית ואיננה דמוקרטית, בעד גדר "הביטחון" בלי להבחין שאין קשר בינה לבין ביטחון וכל תכליתה פוליטית, בעד משפט שדה לנשיא שאולי פשע אבל בית המשפט טרם אמר את דברו, נגד "ממשלת ימין צרה" אבל אף פעם לא נגד "ממשלת שמאל צרה" (רבין), בעד לבני ונגד מופז ערב הבחירות הפנימיות בקדימה, בעד לבני ונגד נתניהו ערב הבחירות לכנסת, ועוד. יש להניח שכל הנ"ל יהיה כאין וכאפס מול ההתייחסות העוינת שבה יתייחסו אריה גולן וחבריו בכת השלטת אל ממשלת נתניהו.