"בחברה אידיאלית, אוטופית, מתוקנת, שהיא לא החברה שלנו, כאשר יתקיים שוויון מלא, בוודאי שהגיוני שתבוטל חזקת גיל הרך".
כך, בקול רם וברור אמרה עורכת הדין גילה ברזילי, נציגת ארגון איתך בתוכנית פוליטיקה האחרונה, בערוץ הראשון.
לצופה מן הישוב, ששומע דברים אלו, אין לשמחתו את הידע וההכרות האישית בתחום, על-מנת להתרגז כמוני לשמע הדברים.
אך לי, אב גרוש, שפעיל מזה מספר שנים לקידום נושא ההורות המשותפת בישראל וביטולו של חוק חזקת גיל הרך, הדברים נשמעים נוראיים.
מהו חוק חזקת גיל הרך?
סעיף 25 ל
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:
"קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים: לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין,
ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
חוק זה, חוקק לפני כ-40 שנה, כאשר חלוקת התפקידים בין ההורים הייתה יותר חד-משמעית וברורה: אב מפרנס, אמא מטפלת בבית ובילדים.
בשנים האחרונות יש ויכוח ציבורי בנושא ואף הוקמה
ועדה מיוחדת בראשות פרופסור דן שניט שדנה בימים אלו בנושא זה. האם הוועדה תבטל את החוק המפלה? לשמחתי, ב
מסקנות הביניים בהתאם למאמרים ומחקריים עדכניים בתחום, רואה הוועדה את טובת הילד, מאמצת את האמנה הבינלאומית בנושא זה, וממליצה באופן חד-משמעי לבטל סעיף זה מהחוק הישראלי.
האם אלו יהיו גם המסקנות הסופיות? תלוי כמה לחץ וכוח ימשיכו להפעיל ארגוני הנשים, כגון ארגון "איתך", המתנגדות לביטול חוק מפלה זה, המיוצגות בוועדת שניט על-ידי ד"ר דפנה הקר.
האם זאת טובת הילדים להשאיר חוק מיושן זה על כנו? כנראה שלא, אך זאת טובת ארגוני הנשים!
ולגברת ברזילי אומר:
לשמחתי גדלתי בבית שוויוני, אימי עבדה בתפקידי ניהול, חינכה אותי ששני המינים שווים זה לזה, לימדה אותי לבשל לכבס ולנקות מתוך הבנה שאין תפקיד לאשה ותפקיד לגבר.
כך חייתי את חיי עם גרושתי. כאשר נולד בני, טיפלתי בו באהבה ובמסירות, וכאשר גרושתי חזרה לעבודתה, נשארתי אני עם בני בחופשת לידה כ-6 חודשים. אני מניח שמכאן גם נובע הקשר המדהים שלי עם בני אהובי,
הפסיכולוגים קוראים לזה תהליך ההתקשרות.
אבל כאשר שמעתי את דבריך, באמת שהתרגזתי.
אני מסכים איתך שבמדינת ישראל עדיין ישנם נושאים בהם הנשים מופלות, לא נראה לי שיש על כך ויכוח.
ואני מסכים איתך שאישה שיש לה את היכולות המתאימות, יכולה לעשות את אותם הדברים שגבר יכול. הגברת ציפי לבני היא דוגמא חיה לכך. אישה שהתקדמה בזכות ולא בחסד, אשר כמעט והייתה ראש הממשלה, והכל בזכות כישוריה ויכולותיה ולא בגלל היותה אישה.
ומעמדה זו של שוויון בין המינים אומר לך שדעותיך, המייצגות את ארגון "איתך" וארגוני נשים אחרים, פשוט מקוממות את מי שבאמת מבין את דברייך.
את רוצה לקדם את מעמד הנשים בישראל בתחומים שונים.
את רוצה שלא יהיו הבדלי משכורות בין גברים לנשים באותו תפקיד.
את רוצה לקדם נשים לתפקידים בכירים.
אני מסכים איתך, אבל תסכימי איתי שהנושאים לא תלויים אחד בשני? איך את מסוגלת להחזיק את ילדי ההורים הגרושים כבני ערובה למען מטרותיך? ילדים, בניגוד לדבריך שלך, אינם נכס מניב, ולא ניתן להגיד שעד שלא ישתנו כך וכך דברים, הילדים צריכים להישאר אצל האמא.
הבקשה של האבות היא להיות שותפים מלאים, שווי זכויות וחובות בגידול ילדם ולקבל הכרה משפטית חברתית לנושא זה. הרי בסה"כ האבות מבקשים את השוואת מעמד ההורים ולא של שלילת ההורות של האם, השוואת מעמד בדיוק כמו שארגוני הנשים מבקשות להשיג בנושאים אחרים.
מצער אותי שבדיון על טובת ילדינו, כל מה ש"איתך" מייצגת הוא טובת הנשים הגרושות, ועוד על חשבונם של הילדים.
האם עד שארגון "איתך" לא ישיג את השוויון המלא בין גברים לנשים, הוא ימשיך ויפגע בילדינו?
בעיני ההתניה הזאת, בין ביטול חוק חזקת גיל הרך (שאני שמח שאת מסכימה עימי שיש לבטלו) לנושאים אחרים, היא המרגיזה מכל, כי בילדי את פוגעת.
אבל אולי את המהפכה הפמיניסטית נשלים באמצעים אחרים, רק לא על גב הילדים?