היזהרו מאידו של מרס

את יוליוס קיסר שנאתי מנעוריי - כיוון שהייתי חייב ללמוד בעל-פה חלקים גדולים מהמחזה של ויליאם שייקספיר לבחינת הבגרות באנגלית. עד היום אני מודה למי שחייבני לעשות זאת. כשהתבגרתי תרתי משמע - הבנתי את גדולת המחזה. יוליוס קיסר (102-44 לפני הספירה) היה מצביא אדיר, שהגדיל מאוד את שטחה של רומא. כבש את צרפת, את שווייץ, את בלגיה, חלקים מגרמניה, ואת בריטניה. ניצח במלחמת האזרחים והכריע את יריביו. היה סופר ונואם מוכשר; ואכן כמה מפתגמיו ידועים עד היום וספריו משמשים חומר קריאה מעניין לחובבי היסטוריה וממשל. לאחר קרב מוצלח עם המלך הפרתי, דיווח יוליוס את המשפט הידוע, "באתי, ראיתי, ניצחתי" (veni, vidi, vici). ואילו כשהחליט לחצות עם צבאו את הנהר רוביקון - בניגוד לחוקי רומא, שאסרו על מצביאים לבוא בראש צבא חמוש לעיר - אמר, "הפור הוטל!" (iacta alea est). אך יוליוס קיסר מיודענו גם היה שובב לא קטן, והיה לו חוש הומור. עם מותו של סולה, שב יוליוס לרומא (בשנת 78 לפני הספירה). הוא נודע בסגנונו הרטורי ובמלחמתו בשחיתות בשלטון (כלומר, לא אולמרט המציאהּ?!). שבע שנים אחר כך יצא לרודוס כדי להשתלם ברטוריקה. בדרך חטפו אותו שודדי-ים, ודרשו כופר. קיסר השבוי הורה להם להגדיל את הכופר שדרשו, ושהה 38 יום בשבי עד ששולם הכופר. שוביו סבלו ממנו, כיוון שדיבר ללא הפסקה. בין נאום לנאום התבדח אתם, שיצלוב אותם - כמנהג החביב על הרומאים מאותם הימים - לאחר שחרורו. ואכן, לאחר ששוחרר, חזר לחפש את שוביו עם כוח של הצי הרומאי. שוביו נתפסו, והוא עמד בדיבורו - די מפתיע לגבי פוליטיקאי. אלא שכיוון שהתייחסו אליו יפה בשביו, מספרת האגדה, הורה לחתוך את גרונותיהם בטרם ייצלבו לאִטם ובכאב גדול. קיסר ביטל את הלוח הירחי, שנהג ברומא, והנהיג שנה בת 365 יום - הלוח היוליאני, הנקרא על שמו, והחזיק מעמד עד אמצע המאה השש-עשרה כשהאפיפיור גרגוריוס השלושה-עשר התקין את הלוח הגרגוריאני, הנהוג בקרב הגויים עד ימינו. דרך אגב, חודש יולי נקרא על שמו של קיסר.