המהומה התקשורתית סביב חשיפתו של מפקד חיל הים במועדון-חשפנות תל אביבי אינה יכולה להעיב על הישגיו הצבאיים המפוארים. וכבר היו דברים מעולם.
תפיסתו של אלוף אליעזר (צ'ייני) מרום בקלקלתו מחזירה אותנו אל בליין-צבאי מתהולל, עתיר-שם לא פחות, מן העבר. מי לא זוכר את מעלליו של רב-אלוף משה דיין, אולי "אבי-אבות הטומאה" במדים, שלעומתו, מעשיו של צ'ייני רק כשלג ילבינו. אבל, לזכותו של רודף השמלות המושבע בחאקי, שכיהן כרמטכ"ל וכשר ביטחון, לא יישכח גם אונו הצבאי. גם כשנמצא לובש-מדים בכיר, שקבל באוזני ראש הממשלה דאז על מעשיו וביקש ממנו להסיק מסקנות, השיב לו דוד בן-גוריון: "עיסוקיו של משה דיין בחייו הפרטיים אינם מענייני".
אז נכון שבאותם ימים התייחסו בסלחנות יתרה ובאיפוק רב למעשיו הנועזים של המצביא הישראלי, גם כשאלה נעשו מחוץ לתחום הצבאי. מעבר לניאופיו, נודע משה דיין, כחובב-ארכיאולוגיה מושבע, גם ב"סיפוח" עתיקות למיניהם לביתו, ואם לא די בכך - הוא גם ידע להזיז חביות מן הכביש כדי להגיע, מהר ככל האפשר, ליעדיו המבוצרים.
ללא תחליף
ויש אין-ספור סיפורים על קצינים בכירים שפרצו כל גדר ביחסיהם עם לובשות המדים שבשירותם. הם, אפילו, זכו על כך לתהילה ולהערצה מצד פיקודיהם.
בינתיים השתנו הזמנים, ומה שנחשב בעיתו לנורמה מקובלת - הופך היום למוקצה מחמת מיאוס. לא רק אקט מיני מובהק - גם רמיזה קלה שבקלות על גופה של אישה נושאת עימה היום קלון ועונש.
אל מול סוללת המקטרגים הרבים על מפקד חיל הים ניצב, כסלע איתן, מפקדו הישיר, הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, שמי כמוהו יודע של"צ'ייני" אין כיום תחליף בחיל הים. אחרי ככלות הכל, מה שעשה האלוף בלבושו האזרחי רק מתגמד לעומת מעלליו הצבאיים, שהשתיקה יפה, עדיין, לרבים מהם. ומה שחשוב לא פחות: מפקד חיל הים, שהשכיל למלא את החלל הריק שנוצר בחיל בתקופת מלחמת לבנון השנייה, נותר, בצדק, על כנו, כמי שהחזיר ללובשי המדים הלבנים את גאוות חילם.
הגם שמעד, חטאיו של צחור המדים רק כשלג ילבינו אל מול חטאיהם של גדולים ממנו בעבר. מגיע לו, ל"צ'ייני, שנמשיך לרחוש לו אמון.